הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

היה לי חלום הלילה

מאלה שקשה לשכוח.

הסתובבתי באיזה אזור לחימה מימי הביניים שכזה (בסביבה שנראתה דומה להפליא לכניסה לבסיס שבו אני משרת) והייתי מוקף בכל מיני חרבות וקשתות שנזרקו שם.

הייתה איזו חרב אחת עם נדן, ממש נוצצת ויפה וחדה וזהובה, שבתוך החלום ידעתי שהיא השתייכה למישהו חשוב מאוד. כשהחלום המשיך, התבהרה אצלי בראש העובדה שזאת החרב של המלך הקודם, ושיש משמעות גדולה לכך שהחרב הזאת מצאה את הדרך שלה דווקא לידיים שלי.

ואז הייתה רנדומאליות של חלומות ויריתי בחץ וקשת עם אחותי, רק כדי לגלות שהחצים שאני מנסה לירות הם שבורים ולא פרקטיים.

כשהסתיימה הרנדומאליות, הבנתי פתאום שהחרב של המלך לא נמצאת אצלי.

לא ממש היה לי אכפת. בכל מקרה הייתי מוקף בכלי נשק זרוקים על הרצפה.

אבל אז הסתובבתי וראיתי את המלך עומד שם.

גבוה ורחב וענק ומזוקן, עטוף פרוות. מראה שהזכיר לי ממש את אדארד סטארק מ-"משחקי הכס".

והוא הסתכל עלי, והוא כעס וצעק, ואז שמתי לב שהוא מחזיק את החרב שלו. החרב נראתה שונה לגמרי, ענקית ועתיקה וברברית, והייתי בטוח שהוא יהרוג אותי עכשיו איתה.

הוא שאג והסתכל ישירות עלי והניף את החרב מעלי ונעץ אותה באדמה שמולי

ותוך כדי שהוא נועץ את החרב באדמה, לאט לאט, הוא עומד ישירות מולי ומסתכל עלי וצועק עלי.

"זה הייעוד שלך! אתה לא תוותר על מה שנועדת להיות!".

נאום קצר בסגנון הזה...

ואז, אחרי שהוא סיים לתקוע את כל הלהב של החרב העצומה הזאת באדמה בקושי רב...

אני מסתכל למטה על הידית של החרב

תופס אותה ביד אחת

שולף בקלילות את כל החרב מהאדמה הקשה

ומניף אותה מעלי.

המלך שנעמד מולי, נעלם כלא היה.

כשהתעוררתי, הדבר היחיד שרציתי הוא לחזור לישון

להיכנס שוב לחלום הזה

שגרם לי להרגיש בכזאת עוצמה את התחושה הקטנה ששמורה בפינה נסתרת אצלי בלב מאז ומעולם...

שיש בי משהו

משהו שנועד להיות יותר.

איך אני שונא להתעורר מהחלומות האלה.

 הייתי אמור לכתוב היום פוסט כועס על העיתונות והמדיה הפופולארית בחברה האנושית העכשווית, אבל זאת חפירה ולא ממש היה לי כוח. מה גם שאני אצא בפוסט הזה חתיכת חלאה אנושית של ציניות וקרירות לב. אבל לפחות בצורה הומוריסטית. אתם כבר תראו (=

מצחיק אותי שהנושא החם עכשיו בישרא הוא "מעבירים שרביט".

יצא שאנחנו, החבר'ה שהחזירו את השרביט הזה לחיים בשבוע הקודם, מצטיירים בדיעבד כהיפסטרים.

אנחנו העברנו שרביט עוד לפני שזה היה פופולארי!

meh

אז היום לא הלכתי לרחובות להרצאות של פרופסורים בפאבים

ומחר אני אפגש עם בלוגרים לערב של משחקי קופסא ושתייה לשוכרה

ואני לא אעלה בסוף למשפט אצל סגן המפקד, כי הצבא מורכב מאידיוטים.

ואני לגמרי אחד מהם, כי הייתי מוכן להישפט.

יופי יופי

אוהב,

פילו