הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

(שימו לב שהפוסט הבא נכתב ביום שישי ה-17 לספטמבר [שכן זה היה יום כיפור ואני כופר כי זה מה שעושים ביום כיפור אחרת זה לא היה אותו שורש האהא!] והוא מתייחס לעיתון "ידיעות אחרונות" של אותו יום, ככה שאם אין לכם אותו לא תוכלו לקרוא את ההפניות שלי וחבל. אבל אם אתם ממש רוצים אני בטוח שאמא שלי תשמור עותק של העיתון לשנה הקרובה כי היא פסיכית שלא יכולה לזרוק כלום (= אתם מוזמנים לבוא ולקחת! ... את העיתון, לא את האמא. ... טוב, נראה איך אמא השבוע קודם.)

אני יודע עם איזה משפט להתחיל את הפוסט הזה

אני שונא עיתונים.

כן, נראה לי שזאת פתיחה הולמת. מתחילה בהצהרה כללית וקיצונית שמושכת את העין, מעלה את רמת העניין בתוכן מבלי לחשוף אותו יותר מדי ולא כתובה בג'יבריש. אכן, פתיחה הולמת מארץ ה... אממ, פינלד. (?) למרות שמה זה משנה, ברגע שתראו את האורך של הפוסט הזה אין מצב שתקראו אותו גם ככה.

הו, אבל למה אני שונא עיתונים? למה לשנוא משהו שלא יכול להכאיב לך, להעליב אותך, לאכול את נעל הבית האהובה עליך או לשכב עם החברה שלך פחות משבוע אחרי שנפרדתם כשיש חוק לא כתוב ברור למדי בנוגע לסוגיה הזו שאוסר על כך מטעמי אחוקיות גברית...? אז קודם כל, מי שיש לו אמא יצירתית או זוכר באורח פלא את אחד מגלגוליו הקודמים ככלב יכול להעיד על כך שעיתון, ובעיקר אחד מגולגל כיאות, דווקא מכאיב לא מעט. כשאני חושב על זה, אדם גם יכול להיעלב אם ישמיצו אותו בכתבה זו או אחרת. ומי שרוצה לקחת את הדימיון לאקסטרים יכול להבין איך מישהי שנפרדת ממנה בשבוע האחרון יכולה לקחת עיתון מגולגל ו-אוקי אז עיתון לא יכול לאכול את נעל הבית האהובה עליך וזה מספיק טוב...! סבבה?? אז למה בעצם אני שונא עיתונים? אני אסביר לכם למה. הנה כמה כותרות של "ידיעות אחרונות" מהמוסף הראשי או ממוסף הכותרות או איך שלא קוראים לחלק הזה של העיתון מהצבר הענקי שמקבלים כל סופ"ש/חג ושעוסק במה שעדכני:

" 'אהוד ברק שר ביטחון לא אחראי' " - אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, מתאר בספרו איך אחד מהאנשים שעליהם המדינה הסתמכה מספר לא קטן של פעמים נתפס בעיניו כ-"לא סחבק" בלשון המעטה. אם תשאלו אותי, כותרת כמו "אהוד לא אהוד" דווקא הייתה יכולה להיות יותר אטרקטיבית.

"הון והעולם התחתון" - צמרת הפשע מעורבת בעסקת גז גדולה בארץ. כמה נחמד.

" 'הגיע הזמן לכפר על הפקרת גלעד' " - סבו של החייל החטוף זה יותר משלוש שנים, גלעד שליט, פונה במכתב לראש הממשלה מתוך עוד ניסיון נואש לזרז את תהליך החזרתו של גלעד הביתה.

" 'איך מספידים שלושה מלאכים' " - הלוויתם של שלושת הילדים שנהרגו אתמול בתאונת הדרכים המיותרת ההיא.

"ונצואלה: בסיס איראני" - איראן מקדמת את פרויקט הגרעין שלה וככל הנראה כורה אוראניום בונצואלה, ווואלה ונצואלה זורמת... עוד סיבה להרגיש נינוחים ובטוחים יותר כשהולכים לישון בלילה.

"מבקשים סליחה" - כתבה על יום כיפור ש... טוב, היא לא מתארת שום דבר רע, אבל יש שם תמונה של דוס שמבצע טקס כפרות ויש לי כזה קטע שאני שונא דוסים ולדעתי טקס הכפרות הוא אקט פאגאני ומזעזע שאין לי מושג איך הוא עדיין קיים בחברה המודרנית שלנו ועוד ביהדות.

*תמונה של שרית חדד* - ווו... אוקי מספיק עם ההלצות כי אני מאבד את המומנטום שניסיתי לצבור עד עכשיו.

מה שאני מנסה להגיד הוא שככה זה תמיד. פותחים כל עיתון יומי וקוראים כמה רע בעולם בכלל ובארץ בפרט. היום הכותרות דווקא היו רגועות יחסית. ביום מ-מ-ש טוב תוכלו לקרוא על רציחות חסרת סיבה, אונס והתעללות מינית, שחיתויות פוליטיות, מגפות חדשות, עלייה במקרי המוות בתאונות הדרכים ומה לא והכל רלוונטי וחם מהתנור וקנו שניים וקבלו אחד חינם. אז נכון, יפי הנפש שביניכם יקומו ויתרעמו ש-"זה ככה בכל מקום, אתה לא יכול להאשים רק את העיתון!" ויודעים מה? אתם צודקים. אבל אם כבר קמתם והנפש שלכם כזאת יפה אין סיבה שתחזרו לשבת ולקרוא פה. לא נראה לי שאתם קהל היעד האופטימאלי שלי. במחשבה שנייה, אם כבר קמתם תביאו לי איזה משהו לנשנש מהמקרר. תודה. עכשיו לכו לעמוד בפינה, אתם בעונש. אז כמו שהתחלתי להגיד, נכון. תופעת ה-"תראו באיזה עולם מגעיל אנחנו חיים" לא מוגבלת רק לעיתונים ומסיבות שעדיין לא לחלוטין ברורות לי היא מופצת כל יום בכל המדיות הקיימות שמדווחות על החדשות. לתופעה הזאת התוודעתי באופן קיצוני במהלך קורס הקצינים בבה"ד 1 כשהייתי חוזר נלהב אחרי שלושה שבועות מהבסיס הנידח ההוא, שמח, טוב לבב וסקרן לשמוע מה קרה בארץ ובעולם בשלושת השבועות האחרונים בהם היינו מנותקים באופן מוחלט מהחיים האמיתיים (the סח"י is a lie!). הייתי מפעיל את הרדיו ברכב וישר מקבל בומבה לפרצוף: "רצחה את שכנתה ההרה בעכבות סכסוך על הזבל", "צינור הנפט שהתפוצץ עדיין לא נאטם וממשיך לזהם את האוקיינוס", "מוות", "אונס", "גזענות", "טמטום", "פוליטיקה", "קרן פלס". רציתי לחזור אל הבה"ד החמים והמנותק ולהמשיך להעמיד פנים שכל הרוע בעולם הזה מתמצה בתורנויות מטבח, במסדרי ניקיון לשירותים ובבחור ההוא שתמיד היה בוחן את עצמו בעירום מול המראה במקלחות. מהסיבה הזאת גם לא תמצאו אותי יושב ומתעדכן אל מול החדשות בטלוויזיה, למעט מקרים אקראיים מעטים בהם אני כבר מול הטלוויזיה ואין משהו אחר לראות או שאני שמן ועצלן מכדי לקום להרים את השלט מהשולחן. גם במקרים האלה נושא השיחה העיקרי יהיה על כמה שיונית לוי שווה ואיך מישהו מהחבר'ה היה מביא בה בכיף ואיזה גבר עידו שהוא מביא בה ואיך בטח השטרונגול שלו קופא כל פעם שהוא מביא בה בגלל שהיא כזאת מלכת קרח סקסית. וואו, אין לכם מושג כמה פעמים בחיי שמעתי את בדיחת השטרונגול הקפוא הזאת... אולי באמת אני צריך להפסיק לספר אותה. או לפחות להפסיק להשתמש במילה "שטרונגול". הא. ידעתם ש-Word מתייחס למילה שטרונגול כאל מילה אמיתית ולא מסמן אותה בקו אדום? מטריד משהו.

בסדר, אז אני לא יכול לשנוא *רק* את העיתון בגלל כל החרא שקורה בעולם ומתעקשים ליידע אותנו עליו, אבל זו בהחלט סיבה טובה לשנוא את העיתון! (קצת שימוש בידע הפסיכומטרי שלי, שימו לב) ואם זאת לא סיבה מספקת, אז מה הקטע שיש בעיתון את הדף של מודעות האבל הא?! בשביל מה אני צריך כל יום לראות חתיכת נייר שבאופן מתומצת מאוד מיידעת אותי על כל מיני אנשים מתים?? ניוזפלאש - זה מדכא את התחת! ואיזה מן אדם חסר לב חשב על הרעיון של לקחת כסף מאנשים שרוצים ליידע את העולם שיקיריהם עברו לעולם הבא?? (צודקים, כנראה יהודי) והאם גם בעולם הבא קיים דף מודעות אבל על אנשים שרק הגיעו אליו?!? אוקי זאת מחשבת פילו, תערכו אותה החוצה עם הזיכרון הסלקטיבי שלכם. חושבים שמודעות האבל מוצדקות בכל זאת? אוקי, למה אין דף של מודעות לידה?! אם מישהו יוכל להסביר לי באופן לוגי, אני מבטיח לעשות משהו מאוד מביך ומיותר לעצמי! כמו לכתוב עוד פוסט. חוץ מזה, לפעמים יש במודעות האבל שמות מטופשים ולא נעים לי לצחוק עליהם כי האנשים מתים. ("צבי שור" ו-"דבורה לביא"! זה ארבע חיות בשני אנשים בדף אבל אחד...!!!) יהיה לי הרבה יותר נוח לצחוק על שמות מטופשים של פעוטות רכים שזה עתה נולדו. אולי אני אתחיל סטארט אפ. אווףףף... אבל השלט של הסטארט אפ על השולחן ואין לי כוח לקום להרים אותו \= טוב נו.

בניגוד מוחלט לכל מה שמתואר לעיל, היום דווקא החלטתי לקרא את המוספים הנלווים לעיתון הסופ"ש/יום כיפור. הייתי רוצה להגיד שמדובר בהתעלות עצמית, אבל לא הבאתי ספר או גיימבוי או משהו אחר לעשות פה בזמן שאנחנו סוגרים את הסופ"ש אז הסתפקתי במה שיש. התוצאות הפתיעו אותי לגמרי.

נהניתי.

*בום!*

אחושלוקי נהניתי מלקרוא את המוספים לעיתון. בלי דיווחים מזעזעים מהארץ ומהעולם, פשוט סיפורים ורעיונות וכותבים שנונים ומצחיקים ואנשים מרתקים ונושאים מעניינים.

כל כך נהניתי שאני אפילו מרגיש את הצורך לשתף אתכם בחוויה המלאה שלי בקריאת העיתון היום. נכון יש את תוכניות הבוקר ברדיו שבהן הקריין תמיד קורא למאזינים את הכתבות השונות מהעיתונים של אותו הבוקר? נכון שאתם חושבים שזה אידיוטי לחלוטין כי אתם יכולים לקרוא את העיתון לבד? נכון שאתם מרגישים מרומים שבמקום לתת לכם תוכן מקורי בתוכנית הבוקר הקריין פשוט מקריא את העיתון? נכון שבסתר אתם חושבים שהוא הומו ומדמיינים דרכים יצירתיות לפגוע בחיי המשפחה שלו באמצעות שיחת טלפון אנונימית לאולפן...? יופי, אז אני הולך לקחת על עצמי את תפקיד הקריין הזה (=

זה נשמע מטומטם. לא יודעים מה? נלך על זה. זה מטומטם. מטומטם כמו לראות סרט שלם בד.ו.ד. ואז לראות אותו שוב מהתחלה עם האופציה של "director's commentary" פועלת. כרגע בזבזתי שעה וחצי מהחיים שלי כדי לראות את הסרט שלך חתיכת פוץ יהיר, למה לי לראות אותו שוב כשאתה מזיין לי את השכל ברקע על כמה קשה היה לעשות את האפקטים החזותיים של הסרט ושהיה הרבה יותר קל אם היו לך שחקנים שבאמת יכולים לירות לייזר מהעיניים ולשלוט במזג האוויר? לך תעשה לי סרט אחר בינתיים! ... ותביא לי פופקורן! עם חמאה...! מהחבילה שכבר פתוחה, לא הסגורה, חבל לפתוח סתם עוד אחת!!! כמה זמן במיקרו? אממ... לא לא שלוש וחצי דקות זה ישרוף את הלמטה, שים שלוש דקות! ... פוץ. ותישאר לעמוד בפינה עם יפי הנפש ועם שיאמלאן שהרס לי את הסרט של אוואטר! P=

ככה שנכון, באותה מידה אתם יכולים להתעלם מהפוסט הזה ופשוט ללכת לקרוא את העיתון. או שאולי אפילו קראתם כבר, לא יודע מה הסטטיסטיקה של קריאת עיתון בקרב גולשי ישרא-בלוג. אבל אני מרגיש שיש לי סיבה לעשות את מה שאני עושה. כשיש לי קצת זמן פנוי ומתחשק לי לקרוא משהו קצר, נוגע, מרגש או מעניין אני נכנס הרבה לישרא-בלוג. בעבר היה מספיק מה לקרוא. היו מלא בלוגים שנונים ומצחיקים או כאלה עם סיפורים מיוחדים ומרגשים שהעסיקו אותי די והותר. היום זה קצת השתנה, ואם להגיד את האמת, נמאס לי מ-84 בלוגים אקראיים מתוך 85 הם של ילדות מפגרות ומתבכיינות שמאוד חשוב להן לכתוב (בשגיאות כתיב כמובן) על החבר המושי שלהן / החתיכים מסדרת הטלוויזיה הארגנטינאית האחרונה / כמה שהן שמנות. וחמודות, בגילכן אתן לא יכולות להיות שמנות. תאמינו לי. לא הייתי פדופיל אם זה היה המצב. חכו עוד 40 שנה ואני מבטיח באחריות שיהיה לכן מספיק שומן להתלונן עליו. כן, באחריות. זה אומר שאם לא יהיה מספיק, אני מתחייב לבוא אישית ולספק לכן דלי מלא שומן אנושי.

גם האנשים שאני מעריך ואוהב את הכתיבה שלהם הפסיקו לעדכן באופן קבוע, ביניהם גם אני (שעדיין לא חזרתי לרמה שאהבתי, אם יורשה לי להוסיף...). אבל היום יצא לי לקרוא תוכן אותו כתבו אנשים שוואלה, יש מצב שהם כל כך טובים בזה שאפילו משלמים להם כסף! הולי פאקינג שיט...! D= אני גאון!!! ... אה רגע, התלהבות שלא בהקשר, אהמ... הולי פאקינג שיט! כמה גזעי!!! מישהו מכם פעם קיבל כסף על הבלוג המעאפן שלו?!? לא נראה ל...! מ-מה באמת? \= אנשים קיבלו פעם כסף על זה שהם ניהלו בלוגים? ... אנשים ע-ד-י-י-ן מקבלים על זה כסף? הא. זין. מעניין למה אף אחד לא הציע לי כסף מעולם I=

...

טוב אז יש לי המון זמן פנוי ואין לי מה לעשות ואני אוהב לכתוב אז אני כותב את הפוסט הזה, אז מה?! ככה הומצאו מרבית החידושים המהפכניים בהיסטוריה אתם יודעים...!!! כמו...? למשל...! ה...! אההה... ה... \= סמיילי של החצי חיוך שלי? \(=

לפני שנמשיך חשוב לי לציין כמה דברים חשובים מהמוסף המרכזי: קודם כל, בכותרת העיתון רשומים שלושה אנשים שערכו וניהלו בעבר את העיתון וכיום מצבם התדרדר עד לכדי ז"ל. אני חושב שזה משונה. בנוסף, שם העיתון באנגלית הוא "Yedioth Ahronoth". לא יודע מה איתכם אבל לי זה יוצא "ידיעות' אחרונות' " וזה נשמע מטופש אפילו שזה משעשע אותי ומאוד כיף לי להגיד את זה בקול מספר רב של פעמים ברצף. כמו כן, שימו לב שבתמונה של גבי אשכנזי (עמוד 7) יש לו דרגות של סרן. משהו בזה חשוד לי מאוד... לבסוף, יש בעמוד 10 פרסומת עם תמונה של קופמן שהצחיקה אותי כי הוא שמן ומכוער וכועס כל הזמן וצוחקים עליו שהוא קוף וזה מצחיק. "לקוף נולדו תאומים!", טיהי ^^ זהו. כלומר... נו אתם יודעים איך זה עובד פה. NEXT!

אחרי שסיימתי לריב פה עם איזה אידיוט על חלוקת העיתונים בקרב הצוערים, המוסף הראשון שהבחנתי בו בזווית העין שלי (דבר שלא קיים באובייקטים עגולים אבל ניחא) ושמשך את תשומת ליבי הוא "7 ימים" הידוע בכינויו "שבוע". מה שמשך אותי היה ציור בדף הכותרת שמאוד שעשע את הצד המרושע שבי, בו משה רבנו ענק וזועם עומד על תל ומתכונן להשליך את לוחות הברית על אספסוף ממוצע של צעירים תל אביביים שרוקדים וחוגגים. חוטאים, כמו שמשתמע. הציור התחבר לפרויקט "עשרת הדיברות ישראל 2010". הסבר מפורש לכיצד משה רבנו השתגר לת אביב המודרנית וגל למימדים מפלצתיים לא ניתן בעיתון אבל הייתי אומר שזה קשור איכשהו לניסויים בקרינת גמא (כן אני גיק, הייתי חייב רפרנס אחד כזה לפחות). אם אתם תוהים איך זה שהצעירים לא מתייחסים לדמות ביבליקאלית עצומת מימדים שעומדת למחוץ אותם למוות עם לוחות אבן אז... נו, תל אביביים. הם רגילים לדברים מוזרים כאלה. למען השם, באחת מהפעמים האחרונות שהייתי שם ראיתי כלב מעורב שהיה הכלאה בין כלב זאב לכלב נקניקיה. זה היה כלב זאב לכל דבר רק במבנה של כלב נקניקיה! כלב זנבניקיה...!!! יותר מוזר מזה אין!!! ואני רוצה שניים!!! D= בלחמנייה, בבקשה.

לחסרי החיים ביניכם, המוסף הבטיח בעמוד הכותרת שלו מדור תשבצים מורחב (סופסוף, משהו לעשות בזמן שאני שומר על הבתולין שלי!) ו-128 עמודים. דבר אחד שהם לא אמרו הוא שמתוך 128 העמודים האלה, 122 יהיו עמודי פרסומות. באמת, הזמן שלקח לי לדפדף עד שהגעתי לכתבה הראשונה היה זהה לזמן שמחכים בקולנוע עד שהסרט יתחיל מרגע תחילת ההקרנה.

הכתבה הראשונה הייתה, איך לא, הפינה של יאיר לפיד בקטע שנקרא "להיות יהודי". כצפוי, אחד מהקטעים האלה שאם אתה לוקח את היוזמה לקרוא אותם במהלך איזשהו שלב בקורס הקצינים אתה מקבל תעודת הצטיינות ודאית ממפקד הקורס ושפריץ של זרע מכל כותב חובבן למגירה. הכרתי במהלך הקורס מישהו שאני בטוח שקיבל זקפה עם כל טקסט של יאיר לפיד שהוא שמע. נכון, הבנאדם יודע לכתוב בצורה אינטיליגנטית ומרגשת, אבל מה לעשות שלדעתי איפשהו הוא כבר מתחיל לחזור על אותו פורמט קבוע. הקטע הכי מטריד הו שבשושו בשושו התפתח לו סגנון כתיבה חדש... ואני אסביר למה אני מתכוון! (למרות שאני לא בטוח שאני זוכר כבר איך עושים את זה): בזמנו, במהלך ההכנה לקורס הקצונה, כתבתי קטע שנקרא "מיהו ישראלי" והקראתי אותו בפני המחלקה שלי. הקטע מתועד גם פה כמה חודשים אחורה אם בא לכם לקרוא. כשסיימתי לקרוא אותו מחאו לי כפיים ואמרו לי שהקטע מאוד טוב. "וואי אחי, ממש יאיר לפיד!" הוסיף אחד הצוערים. "תודה רבה! השבתי, "כיוצר עצמאי השואף למקוריות וייחודיות ביצירותיו, כל כך טוב לדעת שהשקעתי וכתבתי את הקטע הזה עד לרמת היאיר לפיד...!". "כן אחי ממש אבל!!!" ... כנראה שהוא לא ידע לדבר בשפת הציניות. אחריי עלתה מישהי שבחרה להקריא קטע מתוך ספר שמקבץ את המאמרים של יאיר לפיד. עמוק בפנים, היצירתיות הייחודית שבי תלתה את עצמה בגרדום שנבנה ממקלות ארטיקים, דבק פלסטי, נצנצים ומנקי מקטרות.

למרות שתכלס אין לי שום דבר נגד יאיר לפיד. הוא אינטלקטואל, כותב ברמה גבוהה ומעלה את סף היכולת להיראות טוב בחולצה שחורה עם שרוולים ארוכים. הדבר היחיד שמפריע לי הוא איך שכולם חרמנים לכתיבה שלו על התחת כל הזמן כי זה סטנדרט שכזה. "כי כל הילדים המגניבים חושבים ככה". קונצנזוס זה משהו שמפריע לי. בדיוק בגלל זה הפסקתי עם הפדופיליה. ... אוקי, אז יכול להיות שאני לא בטוח מה המשמעות של המילה קונצנזוס. יאיר לפיד בטח יודע מה המשמעות שלה. לעזאזל איתך יאיר ועם הסקס-אפיל הפאסיבי הזה שלך בגיל העמידה! אז הקטע הראשון במוסף היה די טוב ונהניתי לקרוא אותו. עמוד אחריו - "האם צמרת העולם התחתון חדרה לפסגת הקהילה העסקית בישראל?"? התשןבה - לא, היא בונה אותה מאז ומתמיד. כחלק משנאתי העזה לכתבות "תראו כמה חרא העולם" דילגתי על הכתבה הזאת.

לאחר מכן כתבת הפרויקט בנושא "עשרת הדיברות 2010". מדובר בפרויקט בו עשרה כתבים כותבים כל אחד על אחת מעשרת הדיברות ברלוונטיות להווה במדינה. יאיר לפיד (נהמזנמדגמהנמ...) כתב קטע טוב על "לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא" וציין בדרכו השנונה שאין לנו כבני אדם את היכולת האמיתית לדבר בשיים השיים. רענן שקד שעשע אותי קצת על "לא(,) תגנוב" ונכנס חזק בתרבות הגניבה בישראל. דנה ספקטור כתבה על "לא תנאף" והעידה על עצמה כמישהי שלדעתה בנסיבות הנכונות אין ממש בעיה עם הרעיון של בגידה בבן הזוג (משהו שאני אישית בכלל לא מסכים איתו אבל חפיף, הפסד שלך דנה ספקטור). אריאנה מלמד הזכירה את הפשטות בדיבר "לא תרצח" וכמה עצוב זה שדווקא עם ציווי כל כך ישיר וברור נמצאים כל התירוצים האפשריים כדי להצדיקו, ואפילו בשיים השיים. חנוך דאום שיתף בסיפור מעלה חיוך מילדותו בהקשר ל-"לא תחמוד". דניאלה לונדון דקל (וואו, באמת? כל זה...?) העלתה תיאוריה מעניינת בקומיקס קצר וחביב על "כבד את אביך ואת אמך" ואז ביטלה אותה לחלוטין. רונן ברגמן הציג את האספקט הפולני הייחודי ל-"לא תענך ברעך עד שקר" (שזה "לא תשקר" לאלו מכם שעוד צריכים להשלים בגרויות).מלבסוף, מרב בטיטו מתארת את ההתפתחות של "זכור את יום השבת לקדשו" עבורה מיום של איסורים וחוקים שנואים ליום של קדושה עצמית. יש את המרגש, יש את המצחיק, יש את הלא-משהו, ובכלל פרויקט חביב שכזה.

הכתבה "בשם העם" פוצצה לי את המוח. מרדכי גיחון, כיום פרופסור לארכיאולוגיה, היה קצין מודיעין בבריגדה היהודית לפני 65 שנה בזמן מלחמת העולם השנייה. נשמע כמו התחלה של הרצאה משעממת בהיסטוריה כן? אוקי, אז ההבדל הוא שמרדכי גיחון פעל בצוות סודי של יהודים שצד חיילים נאצים אחרי המלחמה וחיסל אותם כנקמה על רצח היהודים. כתבה מרתקת על אדם עם סיפור חיים יוצא דופן ותיאורים מדהימים. בעניין של דקה או שתיים החבר'ה האלה הטיחו בפני חיילים נאצים האשמות, גזרו את דינם והוציאו אותם להורג. הטענה היחידה שלי? אין מספיק gore! ההוצאה להורג הייתה בנאלית מדי. תלמדו מטרנטינו פעם הבאה, יותר מחבטי בייסבול וקירקופי ראשים!!! לא מספיק טוב בשבילכם? הוצאה להורג של נאצים לא מדליקה אתכם די הצורך...? אז אחרי המלחמה הם גם שיחקו משחקים של "שולה המוקשים" עם גרמנים ו... טוב, שדה מוקשים. לול. ממליץ בחום לקרוא.

ב-"השדים האדומים" מציגים מספר אנשים שלקחו את רעיון המיחזור הביתי לשלב הבא ושמייצרים בעצמם דשן משאריות המזון שלהם. אה כן, והם עושים את זה בעזרת מיכלים שמלאים בתולעים אדומות שניזונות משאריות המזון הללו. י-א-מ-י! "איזה מן היפיות לסביות הזויות יעשו דבר שכזה??" אתם בטח תוהים לעצמכם. ובכן, התשובה היא שאכן היפיות לסביות הזויות יעשו דבר שכזה! רק תעיפו מבט בתמונות שלהן ותראו כמה היפיות הן נראות ^^ ואיך אני יודע שהן לסביות? ציטוט: "המרפסת שבה גרה פרידמן עם בת זוגה...", "פרידמן הדביקה בחדוות ייצור הקומפוסט גם את אחותה הרופאה ... ואת בת זוגה...". ככה שכן, מדובר פה גם בזוג אחיות לסביות. "קא-צ'ינג!" יאמר לעצמו הגבר הממוצע, אבל אז הוא ייזכר שלסביות של מציאות, בניגוד ללסביות של פורנו, הן יצורים שעירים שלא מראים עניין כלשהו בפינים אמיתיים. ואז הגבר הממוצע ייזכר גם בכל הקטע של הדלי שמלא בתולעים ונמצא אצלן בסלון. ואז הגבר הממוצע יחזור לפורנו הלסביות שלו ויעזוב את לסביות המציאות המסכנות בשקט. אלא אם כן הגבר הממוצע זורם דווקא יותר בכיוון של התולעים ויחזור לפורנו ה-Tetacle Hentai שלו. טוב, אני יודע שזה מאוד קשה לכם אבל בואו נשים רגע את נושא הלסביות בצד! א-ז...! תולעים ביתיות במייצרות דשן משאריות מזון וחומרים אורגאניים! יאפ, די מגניב. כתבה מעניינת.

בפינתה של קרן פלס, "אם אלה החיים", היא דנה ב- רגע, מה? מה קרן פלס? את לא זמרת או משהו?! מה את קשורה לעיתון??? קישטה קרן פלס, קישטה...!! לכי למקד את הכישרון שלך במשהו בודד ותשאירי את התקוות להצלחה בפריצה לעולם הכתיבה והעיתונאות למישהו אחר נואש קצת יותר!!! P=

אהה... הורוסקופ. קרה לכם אי פעם שכל מה שרציתם היה שמישהו יחזה לכם את העתיד לשבוע הקרוב בצורה מאוד כללית ומפוזרת ככה שהיא נכונה למרבית האנשים בכל רגע נתון בחייהם? סיי נו מור! הנה תמצית הרעיון: "חרטא חרטא חרטא מצב כלכלי, חרטא חרטא חרטא לקיחת סיכונים, חרטא חרטא חרטא מפגש מפתיע שגורם לכם לחשוב על הזוגיות, חרטא חרטא חרטא לא עומד לכם כי נפטון מסתיר את כוכב המזל שלכם. באמת, זאת לא אשמתכם. תאשימו את נפטון. חרטא." אכן בזבוז זמן מדהים.

והנה  מדור התשבצים המורחב. אני איש של "שחור ופתור" בעצמי. תשאירו לי לאחר כך בבקשה.

סוגרת את העיתון היא הפינה של דנה ספקטור שכותבת הפעם על מחוות של אי-אנוכיות וקמצנות רגשית שעושות את ההבדל בין לחיות עם כתם אפור לא ברור כבן זוג ובין מערכת יחסים טובה שמבוססת על אהבה והתחשבות בצורך של כל אדם לבטא את עצמו בחופשיות ולבלות קצת לבד אחת לכמה זמן. ממש אהבתי את הכתיבה דווקא, אולי עוד יש לך עתיד דנה ספקטור. רק בלי לבגוד! וזוה סיימנו עם 7 ימים.

NEXT!

המוסף הבא שקראתי היה "7 לילות" הידוע בכינויו "שבוע אפל". מה שלא משך אותי למוסף הזה הוא תמונה מלאת התלהבות מפוברקת של שרית חדד בעמוד הכותרת יחד עם אבי גואטה חסר התלהבות ואותנטי לחלוטין. אותנטי אז אין "אתני". "אתני" אז אין "אסלי". "אסלי" אז אין "אסלה". בכל זאת לקחתי את המוסף ליד כי זכור לי שב-"7 ימים" וב-"7 לילות" יש כתבות שאני נהנה לקרוא אחת לכמה זמן. רק מה, מעולם לא הבנתי את ההפרדה הזאת בין שני המוספים... מה ההבדל ביניהם? אם אני כותב כתבה והיא טובה ורוצים להכניס אותה לעיתון, לאן היא תגיע? ל-"7 ימים"? אולי ל-"7 לילות"? זה תלוי באיזו שעה ביום כתבתי את הכתבה?? אהה, מה ההיגיון ?!? 0'= ביחד זה יוצא שבוע! שבוע...!!! מה ההבדל בין יום ולילה, מה?!?!?! והאם מאז המעבר לשעון החורף התקצר המוסף של "7 ימים" והתארך המוסף של "7 לילות"??? אני דורש שמישהו יסביר לי את ההפרדה הזאת תיכף ומיד לפני שאני ממשיך את החיים שלי כאילו כלום לא קרה...!!!

הופס, מאוחר מדי.

בהקשר לעמוד הכותרת, בעמודים 8-9 תוכלו לראות את האבולוציה של שרית חדד לאורך השנים. כלומר... טוב, אולי המילה "אבולוציה" לא מתאימה פה. היא התחילה בתור קופה וכזאת נשארה. אבל תוכלו לראות בתמונות את השינוי החזותי שחל בה מתחילת דרכה ב-1996 ועד היום. תוכלו גם לא. אני ממליץ על האפשרות השנייה. (ועכשיו אחרי שסיימתי לרדת באופן קלישאתי על זמרת מזרחית שהיא קופה, חשוב לי לציין שאין לי באמת שום דבר נגד שרית חדד. לדעתי היא זמרת מוכשרת שלוקחת על עצמה תפקיד חשוב מאוד של הרגעת המוני הערסים בארץ כולה באמצעות שירה וניגון. אז בבקשה אל תבואו להרביץ לי \(= אוקי?)

גון בן ארי לקח את הנושא המאוד מעניין של couch surfing וחווה אותו על בשרו כדי שיוכל לכתוב את "הכל ספפה". מעבר לכך, גון בן ארי לקח את הנושא המאוד מעניין של couch surfing והפך אותו לאפילו יותר מעניין כשכתב עליו בצורה סופר מצחיקה. ללא ספק הכתבה שהכי נהניתי לקרוא בכל המוספים. couchsurfing.org, למי שלא יודע, הוא אתר שנרשמים בו אנשים מכל העולם שמבחינתם זה סבבה אם מישהו מחו"ל שמבקר באזור מגוריהם יבוא לישון אצלם על הספה ללילה (בתיאום מראש, כמובן...). יש שיגדירו את זה כחיסכון כסף על בתי מלון בעת טיולים בחו"ל, יש שיגדירו את זה כרשת חברתית של אנשים ממש הזויים ומגניבים שרוצים לבלות ולשתות ולהזדיין כמה שיותר. לדעתי זה קטע מגניב והייתי שמח לנסות אותו אם הייתי יודע ליצור אינטראקציה לא מוזרה עם בני אדם חדשים שאני פוגש. יותם, חברי הטוב (היי יותמיק! D= ), אפילו התנסה בקטע הזה כשהוא טס לאירופה לשבועיים בזמנו. בחזרה לכתבה. המקום הראשון אליו הגיע גון לעשות קאוצ'סרפינג הוא... איך לא, אמסטרדם. שם הוא הלך לישון אצל בחור שקוראים לו קון דיל שהעלה סברה סיפר לו שהוא ממש אוהב את היהודים. "היהודים" הוא למעשה שם חיבה לקבוצת כדורגל הולנדית שהאוהדים שרים לה את השיר הבא: "מאיפה באים היהודים? / מישראל זה רחוק מאוד / האם הם חיים כמו סופר-יהודים? / כן הם חיים כמו סופר-יהודים". קנט, אני יודע שזה שיר שתאמץ בחום (; כן... הייתי אומר שאנחנו חיים כמו סופר-יהודים (B ואל תשכחו את זה! בהמשך קון וגון (טי...) גם יושבים על בירה וקון מעלה טיעון מעניין ללמה העולם כועס על ישראל כל הזמן. ותאמינו או לא, הטיעון הזה דווקא מוציא אותנו באור חיובי. גון ממשיך ומתאר את חוויותיו המטורפות כשהוא ממשיך את מסע הקאוצ'סרפינג שלו לפריז וללונדון ואפילו נותן מספר טיפים לקאוצ'סרפר החובבן ושם של מישהו אחד ממש מניאק שדפק לו ברז. שוב, חשוב לי להדגיש שמאוד נהניתי מסגנון הכתיבה של גון. ... ושם לדינוזאור מ-Tekken 3 קוראים גון. נראה לכם שזה צירוף מקרים??? 0= ... התשובה היא כנראה "כן". מה לעשות. טוב סופר-יהודים, הלאה! BD

קרה לכם פעם שישבתם עם החברים המפגרים שלכם בזמן ששחזרתם קטעים ישנים מהקומדי-סטור וחשבתם לעצמכם "מעניין באמת מה ליאור כלפון עשה ב-12 השנים האחרונות..."? לא אכפת לי מה התשובה, כי לי זה קרה ואתם לא תהרסו את הזיכרונות שלי! הכתבה "בדרכו" עונה בדיוק על השאלה הנ"ל. ל... לא, לא על השאלה ששאלתי אתכם. אוף נו, ליאור כלפון מסביר מה קרה איתו ב-12 השנים האחרונות! יופי?? יופי...!!! מסתבר שבשנים שאחרי הקומדי-סטור עבר על ליאור כלפון הרבה חרא והוא בקושי שרד מבחינה כלכלית. בכתבה מספר ליאור על כל הדברים המטורפים שעברו עליו, ביניהם איך עבד בעבודות ליצנות במחירים מצחיקים (כן כן הלכתי פה על הבדיחה הלשונית המעאפנה, תירו בי), הציל גמד צ'כי מהתאבדות, שימש כמאבטח באירוע גדול של שחקנים ישראלים שזיהו אותו וגרמו לו להתבייש במצב שאליו הגיע, ולבסוף התאושש וחזר בגדול עם תוכנית משלו בארץ כאדם מצליח, מוכר ואהוב. סיפור חיים מעניין מאוד. טוב... סיפור 12 שנים מעניין מאוד. יודעים, איפשהו בבית יש לי חתימה של ליאור כלפון ושל עוד כמה חבר'ה מהקומדי-סטור... ככה שאיכשהו, אני בעצמי מהווה דמות מהעבר של ליאור כלפון. וואו, חושבים שבאיזושהי דרך כאוטית לחלוטין המפגש שלו איתי השפיע על ההווה שלו ושינה את העתיד שלו והביא אותו לאן שהוא היום? ווווואאאאאאוווווווו Q= יאאהאהאהא, איזה מגניב אני...!! ^^ ותורת הכאוס. שוואנג.

כל פעם שאני רואה את השם "מוסינזון" בעיתון הוא מושך אותי כמו אש לעש ענק שרודף אחריו המון זועם שמחזיק קלשונים בוערים. יש לי הרבה זיכרונות טובים ממישהי שבבעלותה השם הזה. אז כשראיתי שבכתבה "סגנית המפקד" מראיינים את אלמנתו של יגאל מוסינזון, כותב ספרי חסמב"ה ודוד של אמא של אותה מישהי, לא יכולתי לעצור את עצמי מלקרוא אותה. האלמנה, חנה מוסינזון, כיום בת 65, התאהבה ביגאל לפני 44 שנים (חישוב שלי!) כשהייתה בת 21 והוא בן 50 והם חיו ביחד משך 30 שנה עד פטירתו. כתיגת גבר שרמנט, הא? ומתמונה ישנה של חנה שמופיעה בכתבה אפשר גם לראות שהיא הייתה שאפה לא קטנה בזמנו... והוא...? טוב, לא הכי. פעם מה שבראש היה סקסי יותר מהגוף. פעם. לעזאזל. מהיכרותי עם המשפחה, הסיפור המשונה הקטן הזה לא מפתיע אותי במיוחד... חנה מצטיירת בכתבה כאישה מאוד איטיליגנטית וחדה (שוב, בהתאם למשפחה) שזוכרת הרבה מאוד מההיסטוריה של המדינה הזאת ואנשי התרבות שלה. בחדר העבודה לשעבר של יגאל היא מאחסנת מספר רב של מזכרות וכתבים ובראיון היא מביעה צער על איך שאנשי התרבות והרוח של פעם נשכחים מהעולם וכתביהם נהרסים ונזרקים עקב הבורות וחוסר האכפתיות של החברה. בשלב מסוים היא מתארת: "לא מזמן נסעתי לתכנית כלשהי עם אישיות טלוויזיה ידועה. המונית אספה אותי מרחוב אלכסנדר פן. כדי לפתח שיחה, שאלתי אותה אם היא אוהבת את שיריו. היא בכלל לא ידעה מי זה אלכסנדר פן. ושני הילדים שלה לא ידעו מי זה אלכסנדר פן.". כשקראתי את השורות האלה משהו צבט לי בפנים בצורה כואבת שכזאת. השם אלכסנדר פן אמנם מוכר לי, אבל בעצם גם אני לא יודע מי הוא... התביישתי בעצמי קצת כמו שאמא שלי בטח תתבייש בי כשאני אספר לה על זה. הראיון מקסים ומלא תוכן, דעת וזיכרונות על תרבות המדינה בעבר ובהווה ועל חייו של יגאל מוסינזון ולדעתי כל אחד צריך לקרוא אותו וללמוד ממנו. אגב, בקרוב תעלה לאוויר סדרה חדשה ומודרנית שתיקרא 'חסמב"ה - הדור השלישי' (עליה מדברים קצת בריאיון) ואני מכיר מישהו שצילם אותה. איזה עולם ישראלי קטן. (אחרי שיחה עם אמא: אלכסנדר פן זה מי שכתב את השיר "וידוי". תדעו, זה חשוב)

עמוד אחרי הכתבה הקודמת מופיע "מילון אבן בנעל" - לקסיקון שמתעקש לתת שמות לכל מיני דברים מעצבנים ומוכרים לכולנו שפשוט אין להם שמות. יחד עם כמה איורים מבדרים, מתן השמות לדברים מצ(ח)יקים כמו תוכנית טלוויזה שאתה ממשיך לצפות בה אפילו כשאתה כבר לא נהנה ממנה ("טלבוזית"), תחושת הפאנטום שהפלאפון שלך רוטט בכיס אפילו כשהוא ריק ("פונטום", קורה לי הרבה) וההסכמה של שתי עובדות לכבות את המזגן למורת רוחם של 15 העובדים הגברים במשרד ("קורצנזוס". אהה... אז מפה נכנסה לי המילה הזאת לראש!) נעשה בכתיבה זורמת, טובה ומצחיקה. יש פה אפילו עיוות של ביטוי שכבר חשבתי עליו לפני זמן די רב למי שהוא אקס-לא-אקס שכזה - "וי"! (שלי זה "דאבליו"): "בדרך כלל הצד הנפרד מתייחס לצד הפרוד כ'וי' או 'ויה', בעוד הצד הפרוד מתייחס לצד הנפרד כ'אקס' או 'אקסית', או 'כלבה מטורפת'.". גיחי גוחו. עכשיו בואו נראה מי כתב את הלקסיקון הזה ששעשע אותי ו... =P הו, ראו והביטו! D= מי אם לא רענן שקד וגון בן ארי ממקודם שאת הכתיבה שלהם כל כך אהבתי?? נראה לי שאני אשים את הזווית של העין שלי על שני אלה... (; כמובן שהם יצטרכו קודם להיות אחד על גבי השני. מעניין כמה פעמים זה קורה בשבוע. ... אוי I=

אם לא ידעתם, בעוד שבוע מתחיל פסטיבל הסרטים בחיפה. במוסף יש ספיישל על הפסטיבל (שלא ממש היה לי כוח לקרוא כי אני שמן) עם תקצירים, המלצות, אזהרות ולו"ז. אם יהיה לי זמן אולי אני אקפוץ. נשמע נחמד ויש בי יצר הרפתקנות בתקופה האחרונה.

אוסף של חמישה סיפורים קצרים ליום כיפור מופיע ב-"ספרות", דאין לי מושג אם זאת פינה קבועה או לא ומה לעזאזל הקשר שלה ליום כיפור כי אין ממש מוטיב של של באף אחד מהסיפורים. קראתי ארבעה מתוך חמשת הסיפורים ואם להגיד את האמת... דווקא לא ממש נהניתי מהם. אם הבנתי נכון, הפאנץ' ליין באחד מהם הוא "איכסה, אישה עם מחזור". נכון שזה נושא שאני מתחבר אליו, אבל כל הסיפור שקדם לכך היה די מיותר. רק סיפור אחד זרם לי. "נעמן" של אסף שור, שמתאר באופן יפה את שלבי האבל והמעבר הלאה (או יותר נכון, אי-המעבר הלאה) של אישה צעירה על מותו של אהובה, נעמן. באמת שאהבתי את הסיפור הזה. אסף, הסופר, פרסם שלושה ספרים: 'מרם', 'מוטי' ו-'סיגל'. אממ.. לא שאני כ-ז-ה מבין עניין גדול, אבל נראה לי שאתה צריך ללמוד קצת לתת כותרות מסוג שונה חמוד \(= סתם ככה... הצעה (=0 זהו. אחרי זה נשארו המוסף רק מדריכי קולנוע, טלוויזיה, בידור ופרסומי הצגות והופעות. היי מגניב, לא ידעתי שלינקין פארק באים לארץ בנובמבר.

"אם כבר יום כיפור" חשבתי לעצמי, "לא יזיק לקרוא גם את מוסף החג". טוב... אולי זה לא מדויק לגמרי. המחשבות שלי נסקו יותר בכיוון של "כוסאומו, למה לא הבאתי איזה ספר או את האייפוד טאץ' עם כל המשחקים שלי? אתה אידיוט אורי. אמא שלי אמרה לי להיזהר ממך. אני לא יודע למה לעזאזל אני אוהב אותך כל כך. בוא, בוא ונשקני גבר שעיר שלי...! *סמוץ'* *מואה* *סמוץ'* *לשון* *פייד אאוט בכיוון האח הבוערת*" ... ... אהה I= ... או-קי, הקטע הזה הפתיע גם אותי. בכל מקרה, היה מה שהיה והמשכתי לקרוא את מוסף החג. ... אחרי הסיגריה שאחרי.

הנה ביקורת על כתבה על ספר. צריך גם משהו מטופש ברמה הזאת בפוסט הזה. בכתבה "ראש וראשונה" מדברים עם דוקטור אילן בן עמי על ספרו החדש "האשה שאיתו - חייהן הפרטיים והציבוריים של נשות ראשי הממשלה בישראל". הספר עוסק ב... אממ, הייתי אומר שהכותרת מסבירה די טוב לבד. אבל לא טוב היות הכותרת לבדה ואני אמשיך ואפרט! הספר עוסק בסיפורים על נשות ראשי הממשלה בארץ מאז ועד היום ובא להציג את הנשים שלקחו חלק די משמעותי בהתפתחות המדינה שלנו וששמרו על פרופיל יחסית נמוך ורחוק מעיני הציבור. אחרי הכל, מי תשפיע על ראש הממשלה שלנו יותר מהאישה אליה הוא חוזר בכל לילה? אולי האישה אליה הוא חוזר כשאשתו בחו"ל, אהמ... ובסוגיה זו - אתם בטח חושבים לעצמכם שהספר עוסק ברכילויות וסיפורים מביכים שהוסתרו מהציבור הרחב. התשובה המפתיעה היא שדווקא לא. אממ, אוקי, לא רק. בכתבה מדבר הדוקטור הנכבד איך בספר הוא התעמק (אני לא מאמין שאני כותב את המשפטים האוטיסטיים האלה) בהשפעותיהן של נשות ראשי הממשלה על חייהם האישיים וכן, גם השפעתן על הפוליטיקה בזכות כך. קיצר אני מזיין פה את השכל על אותה נקודה שוב ושוב. זה נשמע כמו ספר שחוקר את הנושא הדי מגניב והלא צפוי שהוא חיי נשות ראשי הממשלה. ובכתה יש הרבה תמונות ככה שזה נחמד לאנשים כמוני ^^ מה שמזכירלי - יש לציין בחשיבות גבוהה כי במאמר (מה ההבדל בין מאמר וכתבה שוב?) ישנה תמונה של עליזה בגין, אשתו של מנחם בגין, בשעה שהיא משעשעת את בעלה בחיקויה המקסים לעז מצויה שקוראת עיתון. ח"ח עליזה, נפלא לראות כי בגילך עדיין מצאת מקום לחוש הומור דבילי!

וסוף סוף הגענו לכתבה שאיכשהו באמת מרגישה שייכת למוסף חג ליום כיפור! ב-"מצטערים" מספרים בקצרה 13 מכותבי המוסף על טעויות שביצעו במהלך חייהם. כמה חבל שדווקא הכתבה הכי רלוונטית ליום כיפור היא אחת מהפחות טובות לדעתי. קודם כל, רוב החבריה לא ממש התנצלו בפני מישהו על משהו, אלא הביעו חרטה על דברים שהם לא עשו אחרת. שנית, הסיפורים עצמם לא ממש מעניינים או מעלי אמפתיה... ההתנצלות היחידה שנגעה בי ושאני יכול לדמיין איך היא נוגעת במספר גדול של אנשים היא התנצלות של אחד הכותבים שמעולם לא זכה להגיד לאביו כמה הוא אוהב אותו לפני שנפטר. דרך אגב, אם מישהו מהכותבים של הכתבה מוצא את דרכו לפוסט הזה וקורא את המילים הנ"ל, סליחה שאני יוצא חרא \(= ותודה לכם ששיתפתם אותנו ברגעים האינטימיים האלה מהחיים שלכם! ... אפילו שהם משעממים אחושרמוטה ^^ (לעזאזל אני איש נוראי. מה שאומר שככל הנראה יש לי פוטנציאל גבוה להפוך באמת למבקר איכותי בעתיד, ווהו! D= )

כמה שזה עצוב, אי אפשר לעבור את יום כיפור מבלי להזכיר דבר או שניים על מלחמת יום כיפור. בכתבה "עלמה והלם" עושים בדיוק את זה ומראיינים שלוש נשים שבעליהן הלומי קרב מאותה מלחמה. שלוש נשים שסובלות במשך שנים מתסמיני הלם הקרב של גברים שמתעוררים באמצע הלילה בצרחות ומכים אותן בהתפרצויות אקראיות, כל אחת מסיבותיה שלה. שלוש נשים שמתביישות בחייהן על לא עוול בכפן. מדובר בכתבה כואבת ואישית מהחברה הישראלית שמגיעה לשיאה בפסקה האחרונה, כשאחת מאותן נשים מסבירה במילים פשוטות ועצובות להדהים מה הדבר שהחזיק אותה בסבל הזה עד היום. הא... רק עכשיו שמתי לב שסמדר שיר אחראית על הכתבה הזאת. מגניב. אשת תרבות שאני אשכרה מכיר.

אחרי שהגזמתי קצת עם תיאור רציני מדי של הכתבה הקודמת שכלל שימוש בביטויים כמו "על לא עוול בכפן", הגענו לפינה ה... הממ \= שייבה, תיקלתי את עצמי. טוב... אני משער שהיא נועדה להיות הפינה ההומוריסטית של המוסף - "אפעס". לא בטוח אם זו נועדה להיות פינה הומוריסטית. כלומר, נכון שגיחכתי כמה פעמים בזמן שקראתי אותה, אבל אני בנאדם מקולקל. גיחכתי גם כמה פעמים בזמן שקראתי את הכתבה על הנשים המוכות \(= (אני אעשה הכל בשביל שישמרו לי מקום במיוחד בשבילי בגיהינום. מקווה שהוא יגיע עם שרפרף כזה לרגליים. חושבים שיש לייזי בוי בגיהינום?) ככה שאי אפשר ממש לקחת את זה כמדד. אז מה עושים...? \= אוו אוו, אני יודע מה אפשר לקחת כמדד!! סטטיסטיקה...! D= הו כן!!! ולמספרים: בפינה 38 "דאחקות", מתוכן הבנתי 19, מתוכן הצחיקו אותי 6, מתוכן 1 קשורה לקרן פלס. המסקנות? א) לא הבנתי את מרבית הבדיחות כי אני לא מעודכן באקטואליה המזעזעת של הארץ. ב) לא הצחיקו אותי מרבית הבדיחות כי מרבית הבדיחות לא מצחיקות. ג) קרן פלס הפכה למוטיב בפוסט הזה. ד) אולי בעצם קרן פלס הפכה למוטיב בחיים האלה? 0= א-מא-ל'ה! ה), מה קורה? ו) אני ממשיך.

סופית, אחרונה וחביבה במוסף (ובפוסט הזה) היא פינתו של מאיר שלו בקטע שנקרא "פרשנות ספרותית". יש לי הרגשה שאני צריך לדעת מי זה מאיר שלו. נו טוב, סיכמנו שהמצב התרבותי בארץ נוראי ושכשאני אגיע לגיהינום יחכה לי שם כיסא עם מסאז' ועם קרן פלס כי היא נמצאת בכל מקום בימינו ^^ קרה לכם פעם שקראתם איזשהו קטע והייתם בטוחים שעליתם על משמעות נסתרת מגניבה אליה התכוון המשורר? אז מאיר כתב ספר זיכרונות על סבתא שלו ושואב האבק שלה ואיזה עיתונאי מחו"ל בא לראיין אותו כשהוא בטוח שהוא הבין את המשמעות הציונית החבויה והנוראה שבספר. הבעיה היחידה היא שמאיר המסכן לא כתב על שום משמעות חבויה. כשהעיתונאי לא נסוג בו מעמדתו החליט מאיר לשתף פעולה ולזרום איתו, רק שהוא העדיף לשעשע את עצמו בצורה סרקאסטית ומרושעת ולהקצין קצת את האנקדוטה אותה העלה העיתונאי. אדם כלבבי, שייתכן מאוד שגרם לתקרית בינלאומית. ... יאפ, כלבבי.

אין לי מושג עם איזה משפט לסיים את הפוסט הזה

בכלל, ברגע שאני מתחיל סוף סוף לכתוב קצת קשה לי לעצור.

ככה שנראה לי שאני פשוט אמשיך עוד קצת אם זה בסדר, אפילו כשברור לכולם שזה לא (=

מה בעצם הייתה המטרה של כל הפוסט הזה...? קודם כל והרבה לפני השאר, כי אני צריך לכתוב. וואו כמה שאני צריך לכתוב. כבר המוווןןן זמן. וכן, "לכתוב" זה שם קוד ל-"לזיין". אה, חוץ מהמשפט של "קצת קשה לי לעצור". מהבחינה הזאת זה דווקא מסתיים די מהר \(= אז כשאי אפשר "לכתוב" אני לפחות מעדיף לכתוב. זה מוציא חלק מהעצבים והלחץ. הטריגר היה לראות לקרוא את כל הדברים האלה שאנשים אחרים כתבו. זה העלה בי את החשק.

מעבר לזה, הפוסט הזה הוא בכלל לא פרסומת לידיעות' אחרונות', וכמו שכבר הסברתי מקודם אף אחד לא משלם לי כסף כדי לכתוב אותו... למרות שאני חושב שזה ממש לא בסדר וצריך לעשות משהו בעניין. אולי אני דווקא כן צריך להציג את הפוסט הזה כפרסומת? 0= חושבים שהם יהיו מחוייבים לשלם לי כסף...? D'= יאא, אני אשמח!! וכל כך מגיע לי... אבל הפילו לעולם לא ימכור את עצמו! B0 מ-ק-ס-י-מ-ו-ם ישכיר. שמעתי שיש לזה תצואה טובה. ושאם אומרים את זה מספיק מהר זה נשמע כאילו אומרים "יש לזה צואה טובה", וזה מצחיק ואני אוהב את הכיוון הכללי פה, כי אכן יש לי צואה טובה מאוד והמוני המונים של קקי קסם. אבל בואו נתמקד. הפוסט בכלל לא בא להלל ולשבח את כתבי ידיעות' אחרונות' (חוץ מגון ורענן הסחבקים). מה, חשבתם שאני אשכח לכם את כל הפואנטה של המהדורה המרכזית עם כל הכתבות שמטרתן העיקרית היא לשבור את רוחו של הקורא? לעולם לא! אני עדיין כועס. לא, יותר מכועס! כועסי...!

המטרה הייתה די פשוטה - לחשוף אתכם לעולם הכתבות והמאמרים בעיתונים ולכמה שהם יכולים להיות מעניינים וכיפיים. משומה יש לי הרגשה שמי שמגיע הנה לא קורא יותר מדי את העיתונים... ולא, "מעריב לנוער" לא נחשב עיתון חמודות. בטח שלא "ראש' אחד' ". אז הנה, ראיתם. יש המון דברים לקרוא. באמת שהמון ומכל הסגנונות. אז למה לא? תפתחו את העיתון הקרוב ותעיפו מבט בחלק מהכותרות. אני בטוח שתמצאו משהו שיעניין אתכם... מן הסתם שלא תקראו את הכל. אני בעצמי עשיתי סלקציה על מרבית העיתון. כי וואלה, לא ממש מעניין אותי לקרוא על אתיופי בארץ שעובד כמאבטח ביום ומעצב בגדים בלילה. מצטער *הכנס שם אתיופי כאן כי אין לי מושג איך קוראים לו כי לא קראתי את הכתבה וכי גם אם הייתי קורא אני בספק שהייתי זוכר את השם שלו כי לאתיופים יש שמות שמאוד קשה לי לזכור*, תולעים אדומות שאוכלות זבל מעניינות אותי קצת יותר מאיש חום שתופר בגדים. אם תתחיל אתה לאכול זבל ולחרבן דשן במרפסות של לסביות, יהיה לנו דיבור. וכנראה שגם למשטרה יהיה איתך דיבור. אבל אם יגלו תולעים אדומות שיכולות לעצב בגדים, אני אשכח מקיומך לעד. שיהיה ברור!

כן. זאת הפואנטה שלי. "תנו צ'אנס לעיתונים". או במהדורה המיוחדת לאנשים שפחות מסתדרים עם הרעיון של לקרוא לשם הכיף: "תנו צ'אנס לעיתונים - יש שם תמונות של לסביות די בוצ'יות שמגדלות דליים עם תולעים וכוסיות מלפני 44 שנים שכיום הן כבר זקנות ומקריחות שחבל על הזמן שלכם לחלוטין!!!". או במהדורה לערסים: "תראו, משהו עם שרית חדד!"

אחח... אין דבר מספק יותר מלדעת שכרגע סיימת לכתוב פוסט ענק שהשקעת בו המון זמן ומאמצים ^^

ואין דבר יותר מבאס מלדעת שאף אחד כנראה לא יקרא אותו. סעמק.

אבל אהבתי את כל הקטע עם העיצוב והאותיות הגדולות. הממ... =P בכלל, נראה לי שהגיע הזמן לעצב מחדש את הבלוג ולהפוך אותו לקריא יותר. לא? נראה כבר. ואני חייב לצמצם את כמות השימוש במילה "אז".

חלומות פז ולילה טוב כולם. אני ממחר מפסיק לשבת בבית ולכתוב פוסטים. אני מתכנן לעשות משהו עם עצמי, ווהו!! BD ... אני נואש. הצעות? ('=

אוהב,

פילו הביקורתי