דווקא בימים סוערים שכאלו מבחינה פוליטית וצבאית כאחד, כאשר העתיד מעולם לא נראה קודר יותר, שמעתי אתמול שיר שהחזיר אותי מיד לטעם של פעם , לערכים שהיו ואינם, לתרבות אחרת, מוסיקה שונה ובגדול - חברה שהיתה ואיננה עוד...

המילים והלחן של נעמי שמר , הקול המדהים של מירי אלוני , הנופים בשחור לבן של ישראל אחרי מלחמת ששת הימים שאיננה מבינה או רואה מה צופן לה העתיד הקרוב והרחוק כאחד...

השיר הזה ריגש אותי עד מאד , ולהפתעתי גם היה הנושא הבוער של ישראבלוג , כך שיכולתי לשתף גם מעבר לששת קוראיי בחווייה...

אסיים באימרת היום:

"מכל החיות ההולכות על פני האדמה, השוחות בים והעפות באוויר, מפריז עד פרו ומיפן עד רומא, השוטה שבחיות הוא האדם" ( בואלו )