העובדה שאני יודעת שהמחשבה עלינו עדיין עוברת לך בראש כל יום מחדש, עושה לי משהו.

אני לא בדיוק יודעת מה, אבל אני יודעת שזה עושה לי משהו. משהו טוב ומשהו רע. הרי תמיד יש שילוב בין שניהם.

בכל יום שהעיניים שלך נפקחות ורואות את לוח המודעות שלנו.

בכל יום שהעיניים שלך פוגשות את התמונה שהבאתי לך.

בכל יום בכיתה או בבית הספר, כשאתם נפגשים והשם שלי ושלה עולה.

בכל יום בבית הספר כשאתם נפגשים, הפה שלכם אולי לא אומר את זה, אבל המבט שלכם מספיק כדי להרגיש משהו משותף בלב שקשור אליי.

בכל יום, כשהעיניים פוגשות שוב בלוח המודעות שלנו, אחרי בית הספר, אחרי המקלחת, שנייה לפני שהולכים לישון.

בכל סופ''ש קצת משעמם שאין מה לעשות בו. אולי.

בכל פעם שהרגליים מובילות לנחל, זה שהיינו בו בפעם הראשונה.

בכל פעם שהמחשבה נודדת לעיר שלי. שלנו. שלך. באיזשהו מקום.

אני באמת לא יודעת מה בדיוק זה עושה לי. לא יודעת להגדיר את ההרגשה, אבל זה עושה לי משהו, לדעת שאולי בדיוק כשאני חושבת על זה, המחשבה הזו עולה גם לך.

וזה יקרה. אני מבטיחה. זה יקרה עוד השבוע. אולי מחר, אולי בהמשך.

כדאי לצפות. להתכונן מראש. לקחת נשימה עמוקה. ופשוט לחכות.