שבוע 34 להריון.
זה אומר שיש לי עוד כשישה שבועות עד שתבוא לעולם פיצקי הקטנה.
אני חושבת שתבוא לפני הזמן.
אין לדעת.
יורש העצר נולד עשרה ימים לפני התאריך ואחותו נולדה שבוע אחרי התאריך, כך שאין לי תבנית קבועה.
העיקר שתגיע בריאה ושלמה.
חודשיים עברו מסיום הטיפולים הכימותרפיים של אמי.
בדיקת הדם בסיום הטיפולים הראתה שעליה לקחת תרופה שאמורה לסייע לשמור שהסרטן לא יחזור.
חודשיים של הפוגה ונסיון להתאושש מתופעות הלוואי, לאושש את הגוף והרוח.
בדיקת הדם של אתמול הראתה שהכל בסדר גמור, בנתיים.
בשורה משמחת.
במסגרת ההתמודדות שלה עם המחלה, ביקשו ממנה לעבור בדיקה גנטית.
הבדיקה הראתה שאכן יש מוטציה באחד הגנים האחראים לסרטן השד והשחלות.
הלכתי גם אני לייעוץ גנטי.
לא רציתי בהתחלה לעבור את הבדיקה ולהרגיש כאילו החרב כבר מונפת מעל ראשי.
ואז ראיתי תכנית טלוויזיה קנדית על סרטן השחלות וכמה קשה לאתר אותו בגלל סימפטומים שמשוייכים לאיברים אחרים, וכשכבר מאבחנים אותו נכונה, זה בשלב מאוד מתקדם. בגלל זה הוא כבר היה מפושט מאוד.
ובגלל הגילוי המאוחר, סיכויי ההישרדות הם רק 20% מעל לחמש שנים.
וחשבתי שהנה אני מביאה חיים חדשים לעולם בנוסף לאלו שכבר הבאתי ושיש לי אחריות כלפיהם, להישאר בחיים. להיות בריאה.
אז עשיתי את בדיקת הדם ואני מחכה לתוצאות.
לא נמצאת במתח בגלל זה. פשוט מחכה.
עם המידע תגענה האפשרויות.
בכל מקרה, קודם הלידה.
והיום יום השואה.
הילדים כבר שואלים שאלות ומנסים להבין כמו שבן-שבע ובת-חמש מנסים להבין.
אבל איך אפשר להבין?
אפשר רק לזכור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
