יום חמישי, יט בטבת תשס"ט, 15 בינואר 2009
סבתא אהובה שלי
אני באה היום להיפרד ממך בפעם האחרונה. הפעם האחרונה בהחלט.
כבר שנה וחצי שאנחנו נפרדות.
השבץ שאחז בך בערב ראש השנה תשס"ח ושיתק חצי מגופך שינה את חייך כפי שהיכרת אותם עד גיל תשעים ושלוש. לא עוד צעידות ברגל, הליכה להרצאות, למוזיאונים, לקונצרטים ולהצגות. לא עוד קריאה אינסופית והשתתפות בחוג לספרות שכה אהבת. לא עוד עצמאות בניהול חייך ובניהול משק הבית הקטן שלך בו נכדים ונינים היו תמיד מוזמנים לבקר ולהתארח.
לא כך תכננת לסיים את חייך. אבל מי יכול לתכנן את סיום חייו?
ומתוך אובדן היכולת הגופנית החלטת להילחם ולהחזיר לעצמך את העצמאות שאבדה ולימדת אותנו מה יכול אדם לעשות כשדעתו נחושה להשתקם, כשדעתו נחושה להחזיר לעצמו את חייו ואת גופו ואת עצמאותו. וחזרת אל חייך, גם אם במתכונת שונה ממקודם. חזרת אל ההרצאות והקונצרטים ואל ארוח הנכדים והנינים ואל ההשתתפות בחייהם.
לפני כמה שבועות כשאחז בך השבץ השני שנטל ממך את היכולת לדבר, עייפת מלהילחם. ובכל זאת, מתוך כשלון הגוף המשכת לכתוב ולתקשר באותה עוצמה ודעתנות ונחישות, ועל אף שרצית כבר שחייך יסתיימו לימדת אותנו כמה חזק הוא יצר החיים באדם וכמה נפרדת הרוח מהגוף במאבק לחיות ובמאבק למות.
ובסופו של דבר הצלחת, וסיימת את חייך בביתך, במיטתך, בשנתך. כמו שרצית.
סבתא אהובה שלי.
היית הרבה דברים להרבה אנשים.
היית המורה חנה לדורות של תלמידים, שפגשו אותך בשערי בי"ס אוסישקין, נרגשים להתחיל את כיתה אלף, ולימדת אותם לקרוא ולכתוב ותרמת לצמיחתם והם גדלו והיו להורים ולסבים ולא שכחו את תרומתך לחייהם.
היית המתנדבת חנה. אחרי קריירת ההוראה פצחת בקריירה שניה של התנדבות במשך יותר מעשרים שנים. קשרת את חייך ברשת אורט ותמכת בהם בעזרת ארגון המתנדבות, תמכת בחווה החקלאית בכפר-סבא שמחזקת את הקשר בין התלמידים לאדמה ולטבע, תמכת בעולים חדשים שרצו להשתלב בחברה הישראלית ועזרת להם בקשיי השפה ובמתן אוזן קשבת.
היית חנה החברה, שאפשר לנסוע לטייל איתה בארץ ובעולם, שאפשר לשחק איתה ברידג' ולשוחח איתה על כל דבר.
היית חנה האמא והדודה.
אבל בשבילי היית תמיד סבתא.
הסבתא היחידה שהכרתי.
והיית לי סבתא נהדרת.
היית סבתא שלי במשך ארבעים שנים והקשר ביננו היה עמוק ומלא-אהבה. הייתי גאה בך ובמעשייך ואת היית גאה בי ובמעשי. מגיל שתים עשרה נהגנו לצום ביחד ביום-כיפור, שנה אחר שנה, מנהג שהתחדש כשחזרתי עם משפחתי אחרי יותר מעשור של שהות בניכר. היית לי בת-שיח ואוזן קשבת ומשיאה עצות, שותפה ללבטים ולשמחות, הן מקרוב והן מרחוק.
היית סבתא-רבא נהדרת לילדי הקטנים, נינייך, ולא נתת לשנים למנוע ממך לשבת איתם על הרצפה ולשחק, לשוחח איתם על החדש בעולמם, להיות שותפה לשמחות הקטנות והגדולות שלהם, לאהוב אותם בכל מאודך ולהיות אהובה עליהם עד מאוד.
כאן נפרדות דרכינו, סבתא אהובה שלי.
אני מקווה שמצאת את השלווה שכה ייחלת לה, ושפגשת שם למעלה את אהובייך שכה חסרו לך. אנחנו כאן נמשיך לזכור ולהזכיר אותך, ואת חקוקה בליבנו כאישה החזקה והמרשימה שהיית.
היי שלום ותהא מנוחתך עדן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
