יומנה של חתולה

אני כבר מחבבת את שנת אלפיים ושבע. ככה הפציעה שמשית וכחלילית, כמו שאני אוהבת.

את שנת אלפיים ושש סיימנו בטבילה וזלילה כראוי:

לפני זה היה גם פונדו גבינות אבל הוא היה הרבה יותר טעים מפוטוגני.

זאת שנה ראשונה מרבות שאנחנו בבית בערב השנה האזרחית החדשה ולא ברומניה מה שהותיר אותנו מעט מבולבלים ותוהים באשר לנוהל. נזכרנו ברגע האחרון והאנשים בחברה שמספקת את גן העדן הקטן הזה שבתמונה פרצו בצחוק לעגני כשצלצלתי להזמין בערבו של סילבסטר אבל לא אלמנה פוסיקט. כשחזרתי בערב מהחדר כושר כבר בער הנר מתחת לשוקולד והשמפניה הצטננה לה במקרר. 25 שנה ועוד לא הבנתי איך הוא עושה את זה. איומים? שוחד מיני? מה 'כפת לי. העיקר שזה עובד.

ידעתם שפסיפלורה במצב הצבירה הטבעי שלה ממש ממש טעימה? לאן נעלם הטעם שלה בכל המוסים והמרגריטות? ואם כבר חידות אז לאן נעלם התה הבדואי שכיכב במדפים בחורף הקודם?

נראה לי שזו הולכת להיות השנה של הערוץ הראשון. עוד טרם נשמה 2006 את נשימתה האחרונה כבר נחתה בתיבת הדואר שלנו הדרישה לתשלום האגרה לשנת 2007. יעילות מרשימה לכל הדיעות.

הייתי מעבירה את הפקידה מהדואר ישירות לתפקיד מנהלת תוכניות.

ואם כבר בטלויזיה עסקינן אז אתמול שודר הפרק האחרון העונה של סדרת הטלויזיה "אהבה גדולה".

לקח לי קצת זמן להתחבר לסדרה הזאת אבל עכשיו אני יכולה להגיד שהתאהבתי. לא רק בסדרה אלא בעיקר ברעיון שעומד מאחוריה. פוליגמיה זה גאוני, בחיי. מה עבר על רבנו גרשום כשאסר על כך?  אני יכולה לחשוב על לפחות שתי נשים שיותר מאשמח לחלוק איתן בעל ובית ושעות פנאי. אני אטפל בכביסה ובגיהוץ, השניה תבשל, השלישית תנקה וכל אחת תזכה לארח את בעלנו במיטתה אחת לשלושה-ארבעה לילות. מה רע?

 ובברכת עין, סוס ופרסה (תקראו אצל שולינקה ותבינו) אני מאחלת לכולם HAPPY NEW YEAR