יומנה של חתולה

לא עברו דקות ספורות מרגע שהחמאתי כ"כ לשנה החדשה והנה היא באה ובועטת בי בעיטה חזקה ומכוונת ישר לעכוז.

קודם כל נגנב לי המכשיר הנייד. ולא סתם נגנב, אלא נסחב ממש מתחת לאפי בסניף יד שרה. איזה אנשים גונבים ממתנדבי יד שרה? אני חושדת בזוג המבוגר, הוא רועד בהליכונו והיא יורה לעברנו הברות לא ברורות דרך שיניה הקדמיות החסרות. אף כסא גלגלים לא מצא חן בעיניהם ולמרות זאת הם כמעט הצליחו להימלט עם אחד מהם מבלי להשאיר ערבון. או אולי היתה זו הגברת המגונדרת שבאה לקחת מאזניים עבור נכדתה החדשה ותוך שיוף ציפורניה העשויות היטב ביכתה את מצבה הכספי הרעוע? מי שזה לא יהיה אני מאחלת לו שלא רחוק היום שבו יזדקק לשירותים הטובים של העמותה.

אפופת יגון הלכתי עם הנסיכה לבלוס מעט סושי שהרי ידוע שאין כאב שסושי אינו יכול לרפא אך בצאתנו מהמסעדה גיליתי לזוועתי שגררו לי את האוטו.

אחרי ששיחררתי אותו מהמעצר עיינתי בדו"ח וגיליתי שאני מואשמת בהעמדת רכבי בשפת המדרכה המסומנת אדום לבן דא עקא שבמקום שבו העמדתי את הרכב לא היתה מדרכה  ומכאן ברור שגם לא היו אבני שפה הצבועות באדום לבן.

חזרתי הביתה חיורת וממורמרת ומיהרתי להטביע יגוני מתחת לפוך הכבד וגם הייתי מצליחה להירדם חיש קל ולחלום חלומות מתוקים על דיבור בפלאפון תוך כדי נהיגה לולא החליט משרד הפנים לערוך דווקא ביום זה בחירות לראשות עיריית גבעתיים. כל חמש דקות קיבלתי טלפון ממוקד של מועמד זה או אחר: "שלום לך גברת פוסיקט, מדברים ממטה הבחירות של כושלאימאשלו, האם ידוע לך כי היום נערכות בחירות בגבעתיים? האם הצבעת כבר? ובעלך? וילדייך שיחיו?"

כן, אינעל דינקום, כן, ידוע לי, כן, הצבעתי אני ונשי ובעליי וטפיי, בחייאת רבאק, תנו לישון.

זה מה שצעקתי לאפרכסת בשיחה העשירית רק כדי לגלות שזאת   מזגנים מותק המתקשרת להזמין אותי לבוא איתה ועם הביולוגית לסרט.

היה חרא סרט כמובן אבל מה? אחלה חברה. קינחנו במרק, קפה ומרטיני (בהתאמה) ואחרי שהשכבתי אותן לישון חזרתי הביתה וקיבלתי החלטה שתשנה את חיי: אצלי אלפיים ושש עדיין שולתתתת!!!1

(העיקר כמעט נשכח ממני: אתם שם שיודעים שחיי אינם חיים בלעדיכם אנא התחילו לשגר למייל שלי את מספרי הטלפון שלכם. בלי תירוצים והתחמקויות. אני יכולה להגיע לכל אחד ואחת מכם ויש לי אספקה שוטפת של קביים. מואההההה).