זה שלושה ימים שהגשם יורד ללא הפסקה.
הלוואי והיה יכול להרוות את הצחיחות שבתוכי.
חושב שאשתגע.
מהלך בדירה כאריה בכלוב, מדליק סיגריה בסיגריה.
מזפזפ בחוסר ענין.
דמויות ללא שם וללא קול מרצדות על המסך.
מביט מהחלון החוצה, לעולם חשוך, מנוכר.
ריקנות מחוץ ומפנים.
פנסי רחוב דהויים משתקפים בשלוליות.
חתול מרוט מנסה למצוא מחסה תחת מכונית חונה.
הגשם נחלש.
אני חוטף את הסיגריות והמפתחות מהשולחן ויוצא החוצה בטריקת דלת.
הולך במהירות בלי לדעת לאן.
רוח קרה עוטפת את צווארי ושורקת באזניי.
אני מקבל אותה בברכה.
הבל פי מתווה את הדרך.
מרכין ראש, מבטי ננעץ בכפות רגלי הנעות בקצב אחיד.
טיפות יורדות לאורך שדרתי.
גשם? זיעה?
איבדתי תחושה של זמן.
כמה זמן אני כבר הולך?
מסתכל סביב.
אני בדרום העיר היכן שהוא.
סביבה מוכרת וזרה.
מרחוק אני שומע מוסיקה.
יותר ויברציות מאשר צלילים.
אני הולך לכיוונם.
הודף דלת עץ פתוחה כדי סדק צר.
נכנס.
מכת חום.
מפשיר.
עיניי מתרגלות לאפלולית.
מתישב אל הבר, מזמין משקה וסוקר את המקום.
עשרה, שנים עשר שולחנות,
סביב חלקם מסובים זוגות הרוכנים זה אל זו מעל כוסות משקה
או חבורות עליזות של צעירים אשר כוס אחת של בירה הופכת אותם לגדולים בעיני עצמם.
בר ארוך בצורת ר'
ארבעה, חמישה שתיינים יושבים לאורכו, מתכנסים בעצמם.
ברמן שתקן.
בפינת הבר מעין מרפסת/גלריה קטנה שהגישה אליה אפשרית רק בעזרת סולם.
העמדה מאוישת בדי.ג'יי. לא צעיר במיוחד. לא מעודכן במיוחד.
מוסיקת חתונות, אני קורא לזה.
ואז עיניי נופלות עליה.
היא רוקדת באחת הפינות.
לבד. לעצמה.
לצלילים שעולים מתוכה.
עיניה מצומצמות
מסתכלות סביב ואינן רואות דבר.
עורה שחום וחלק כשל בת תערובת.
קווצת שיער חלקה חומקת מהסגר שנכפה עליה ונשמטת על מצחה המבריק.
אבריה ארוכים, מתפנקים,
שמלתה עוטפת אותה ברפרוף, לעיתים מסתירה, לעיתים מדגישה את קימוריה.
צמידי ידיה מצלצלים.
אני לא יכול להסיר ממנה את מבטי.
משקה נוסף מוגש לי, ועוד אחד, ועוד.
לא חש בזמן העובר.
מהופנט. שבוי.
לאט לאט המקום מתרוקן.
נותרנו רק שנינו. כצללי רפאים.
והיא עוד רוקדת.
המוסיקה פוסקת לפתע.
השקט מחריש את אוזניי.
רקותי הולמות בטירוף.
הברמן מקרב את הסולם לעמדת הדי.ג'יי וזה יורד למטה כלוליין מנוסה.
היא מאטה את צעדיה כבלרינה בקופסת תכשיטים ששכחו למתוח בה את הקפיץ
עד שהיא דוממת לגמרי.
ואז מתנערת וניגשת לבר.
הברמן מגיש לה משקה ללא מילים.
היא מחייכת אליו בתודה ולוגמת את המשקה בלגימה אחת.
מעבירה לשונה כלאחר יד סביב שפתיה
ובתנועה מיכנית מושכת הסרט משערה.
מפל גולש על גבה.
נוטלת סיגריה בחיוך מהחפיסה שלי ולפני שאני מספיק להגיב הברמן מקרב אליה מצית דולק.
נושפת עמוקות ומשחררת עננת עשן באיטיות.
אני מביט מהופנט אל שפתיה, אל הרווח שבין שיניה הקדמיות.
אל טיפת הזיעה היורדת באיטיות בין שדיה.
"להתראות" היא זורקת בקול צרוד ופונה ללכת.
ליד הדלת היא עוצרת ומסתובבת לכיווני.
עיניה מבזיקות אלי בירוק עמום.
יוצאת.
אני משליך שטר לעבר הברמן ויוצא בעקבותיה.
היא הולכת מהר, אינה מביטה לאחור, עקביה נוקשים על המדרכות הרחוצות.
לפתע פונה ונכנסת לבית קטן, משאירה אחריה שער פתוח.
אני נכנס בעקבותיה.
גינה קטנה, עץ לימון וצמחי תבלין.
דלת כחולה ללא שם פתוחה כדי סדק צר.
מהסס. מנסה להסדיר את נשמתי.
לבי דופק כמשוגע.
נכנס.
הבהוב נרות
זכרונות קלושים של קטורת
ריח חמצמץ של זיעה.
הדלת נסגרת מאחורי.
חזה נצמד לגבי
ידיה מטיילות על גופי
מטעינות אותי בזרמים חשמליים
מחברות את לבי חזרה
פיסה אחר פיסה.
פונה אליה באיטיות.
פורם את כפתורי שמלתה באצבעות נוקשות
עומד כמהופנט
מביט ביופי הזר
והמוכר כל כך.
מקרב את שפתיי לשפתותיה
היזהר,לחשה בחיוך לפני שאספה אותי אליה, אחרי שתאהב אותי פעם אחת לא תוכל לאהוב אף אחת אחרת לעולם ואני צללתי באגמי עיניה כמכושף וידעתי שנישביתי הגשתי לה את עצמי עטוף באריזת מתנה ללא פתק החלפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: