יומנה של חתולה

 זה שלושה ימים שהגשם יורד ללא הפסקה.

הלוואי והיה יכול להרוות את הצחיחות שבתוכי.

חושב שאשתגע.

מהלך בדירה כאריה בכלוב, מדליק סיגריה בסיגריה.

מזפזפ בחוסר ענין.

דמויות ללא שם וללא קול מרצדות על המסך.

מביט מהחלון החוצה, לעולם חשוך, מנוכר.

ריקנות מחוץ ומפנים.

פנסי רחוב דהויים משתקפים בשלוליות.

חתול מרוט מנסה למצוא מחסה תחת מכונית חונה.

הגשם נחלש.

אני חוטף את הסיגריות והמפתחות מהשולחן ויוצא החוצה בטריקת דלת.

הולך במהירות בלי לדעת לאן.

רוח קרה עוטפת את צווארי ושורקת באזניי.

אני מקבל אותה בברכה.

הבל פי מתווה את הדרך.

מרכין ראש, מבטי ננעץ בכפות רגלי הנעות בקצב אחיד.

טיפות יורדות לאורך שדרתי.

גשם? זיעה?

איבדתי תחושה של זמן.

כמה זמן אני כבר הולך?

מסתכל סביב.

אני בדרום העיר היכן שהוא.

סביבה מוכרת וזרה.

מרחוק אני שומע מוסיקה. 

יותר ויברציות מאשר צלילים.

אני הולך לכיוונם.

הודף דלת עץ פתוחה כדי סדק צר.

נכנס.

מכת חום.

מפשיר.

עיניי מתרגלות לאפלולית.

מתישב אל הבר, מזמין משקה וסוקר את המקום.

עשרה, שנים עשר שולחנות,

סביב חלקם מסובים זוגות הרוכנים זה אל זו מעל כוסות משקה

או חבורות עליזות של צעירים אשר כוס אחת של בירה הופכת אותם לגדולים בעיני עצמם.

בר ארוך בצורת ר'

ארבעה, חמישה שתיינים יושבים לאורכו, מתכנסים בעצמם. 

ברמן שתקן.

בפינת הבר מעין מרפסת/גלריה קטנה שהגישה אליה אפשרית רק בעזרת סולם.

העמדה מאוישת בדי.ג'יי. לא צעיר במיוחד. לא מעודכן במיוחד.

מוסיקת חתונות, אני קורא לזה.

ואז עיניי נופלות עליה.

היא רוקדת באחת הפינות.

לבד. לעצמה.

לצלילים שעולים מתוכה.

עיניה מצומצמות

מסתכלות סביב ואינן רואות דבר.

עורה שחום וחלק כשל בת תערובת.

קווצת שיער חלקה חומקת מהסגר שנכפה עליה ונשמטת על מצחה המבריק.

אבריה ארוכים, מתפנקים,

שמלתה עוטפת אותה ברפרוף, לעיתים מסתירה, לעיתים מדגישה את קימוריה.

צמידי ידיה מצלצלים. 

אני לא יכול להסיר ממנה את מבטי.

משקה נוסף מוגש לי, ועוד אחד, ועוד.

לא חש בזמן העובר.

מהופנט. שבוי.

לאט לאט המקום מתרוקן.

נותרנו רק שנינו. כצללי רפאים.

והיא עוד רוקדת.

המוסיקה פוסקת לפתע.

השקט מחריש את אוזניי.

רקותי הולמות בטירוף.

הברמן מקרב את הסולם לעמדת הדי.ג'יי וזה יורד למטה כלוליין מנוסה.

היא מאטה את צעדיה כבלרינה בקופסת תכשיטים ששכחו למתוח בה את הקפיץ

עד שהיא דוממת לגמרי.

ואז מתנערת וניגשת לבר.

הברמן מגיש לה משקה ללא מילים.

היא מחייכת אליו בתודה ולוגמת את המשקה בלגימה אחת.

מעבירה לשונה כלאחר יד סביב שפתיה

ובתנועה מיכנית מושכת הסרט משערה.

מפל גולש על גבה.

נוטלת סיגריה בחיוך מהחפיסה שלי ולפני שאני מספיק להגיב הברמן מקרב אליה מצית דולק.

נושפת עמוקות ומשחררת עננת עשן באיטיות.

אני מביט מהופנט אל שפתיה, אל הרווח שבין שיניה הקדמיות.

אל טיפת הזיעה היורדת באיטיות בין שדיה.

"להתראות" היא זורקת בקול צרוד ופונה ללכת.

ליד הדלת היא עוצרת ומסתובבת לכיווני.

עיניה מבזיקות אלי בירוק עמום.

יוצאת.

אני משליך שטר לעבר הברמן ויוצא בעקבותיה.

היא הולכת מהר, אינה מביטה לאחור, עקביה נוקשים על המדרכות הרחוצות.

לפתע פונה ונכנסת לבית קטן, משאירה אחריה שער פתוח.

אני נכנס בעקבותיה.

גינה קטנה, עץ לימון וצמחי תבלין.

דלת כחולה ללא שם פתוחה כדי סדק צר.

מהסס. מנסה להסדיר את נשמתי.

לבי דופק כמשוגע.

נכנס.

הבהוב נרות

זכרונות קלושים של קטורת

ריח חמצמץ של זיעה.

הדלת נסגרת מאחורי.

חזה נצמד לגבי

ידיה מטיילות על גופי

מטעינות אותי בזרמים חשמליים

מחברות את לבי חזרה

פיסה אחר פיסה.

פונה אליה באיטיות.

פורם את כפתורי שמלתה באצבעות נוקשות

עומד כמהופנט

מביט ביופי הזר

והמוכר כל כך.

מקרב את שפתיי לשפתותיה

היזהר,לחשה בחיוך לפני שאספה אותי אליה, אחרי שתאהב אותי פעם אחת לא תוכל לאהוב אף אחת אחרת לעולם  ואני צללתי באגמי עיניה כמכושף וידעתי שנישביתי הגשתי לה את עצמי עטוף באריזת מתנה ללא פתק החלפה.

היא צרחה. במלוא גרונה, במלוא ריאותיה. צרחה כילדה. חסרת משקל, ללא עבר או הווה, רק עתיד. היא צרחה. מעולם לא הרגישה כה משוחררת. עוד רגע ותעוף לשמיים. שאגות הצחוק שלה הצטרפו לבליל השאגות סביבה, הולכות וגוברות עם כל סיבוב של רכבת ההרים. לבדה בקרונית, שערותיה מתעופפות לכל עבר, רגליה רועדות ממתח והתרגשות, פרקי ידיה מלבינים סביב מעקה הבטיחות הלוחץ אותה למקומה. ישורת אחרונה ואז נפילה מטורפת ועצירה. היא מעדה החוצה מהקרונית, חיוך רחב מרוח על פרצופה. האדרנלין שצף בדמה. לאן עכשיו? לאן עכשיו?

זה היה היום  הרביעי לכנס והיא הרגישה שהיא מעדיפה להטביע עצמה בנהר החוצה את העיר מאשר להכנס לעוד הרצאה משעממת אחת. מוקדם בבוקר חמקה מהמלון, עלתה על הרכבת וחצי שעה מאוחר יותר כבר היתה בדרכה לפארק השעשועים. יום קיץ יפהפה, שמיים כחולים ושמש מלטפת. לא נראה היה שירד גשם. 

היא החלה סובבת בפארק, מתלהבת מגודלו ומיופיו. הפארק היה מחולק לאזורים כשכל אזור מעוצב בהשפעה של מדינה אירופאית אחרת. גם המתקנים בכל אזור ואזור הותאמו להיסטוריה ולתרבות של אותה מדינה וכמובן האוכל. בין אזורי המתקנים השונים השתרע גן יפהפה ורחב ידיים, מעוצב לפי סיפורי האחים גרין.

קדימה, קדימה, דחקה בעצמה. היום קצר והמלאכה מרובה. עברה ממתקן למתקן, לא פסחה על אף רכבת הרים, קרוסלה, מגלשות מים וספינות פירטים. בין לבין אכלה נקניקיות עם כרוב כבוש מלווה בכוס בירה מקציפה וקינחה  בתפוח עץ מסוכר. לבדה בפארק, עומדת בתור בין ילדים בלונדיים כחולי עיניים וגברים מכריסים במכנסי ברמודה מגוחכות, לא רואה איש מלבדה. ככל שהתקדם היום הרגישה קלה יותר, כאילו משקולת אחר משקולת מוסרת מליבה.

לפנות ערב צנחה באפיסת כוחות ליד האגם המלאכותי במרכז הפארק. חלצה נעליה וטבלה רגליה הצבות במי האגם הקרים.

עונג מצמרר חלף בגבה. נשכבה על הדשא הרך, בינות גמדי גינה חייכניים והביטה לשמיים. ענני נוצה אוריריים חלפו מעליה באיטיות,

מפלרטטים עם השמש המנמיכה. להקת ציפורים חלפה מעליה  במבנה מסודר. עקבה אחריהן במבטה עד שנעלמו. עוד מעט סוגרים, חשבה. יאללה, צריך לקום. עוד קצת, עוד קצת.

היא פתחה את עיניה והביטה סביב. היכן אני נמצאת? היה קר, וחשוך ולקח לה רגע לקלוט: היא עדיין בגן. מה השעה? אחרי חצות?

זה לא יתכן, הפארק כבר נסגר מזמן, מה אני עוד עושה פה? אצבעות של חרדה לפתו את ליבה. היא רעדה. מקור? מפחד?

גיששה בחשכה אחר נעליה ואז קמה והחלה מנחשת דרכה לכוון היציאה. הפארק, שנראה היה כה ידידותי במשך היום נראה היה פתאום גדול ומאיים. המתקנים השתקפו מולה בצורה מעוותת, כאילו הם חיים באיזה אופן שהוא. צמרות העצים הצטופפו מולה, קדים לה  בלעג לא מוסתר. כשעיניה מסתגלות לחושך ניסתה למצוא נפש חיה. שערי הפארק היו נעולים וכך גם המשרדים והקופות.

חייב להיות כאן שומר, חשבה. מישהו שומע אותי? צעקה בגרמנית עילגת, עזרה, אני זקוקה לעזרה.  פרט להד קולה דבר לא נשמע.

הירגעי, אמרה לעצמה בשכנוע עצמי מוגבל, מה כבר יכול להיות? עוד כמה שעות יעלה הבוקר. תנסי לחזור לישון. מצאה לה ספסל קטן ליד הבית של עמי ותמי והצטנפה עליו, מחבקת זרועותיה ומנסה להתחמם. דמעה מלוחה החלה להתגלגל במורד לחייה. הדקות נקפו באיטיות משגעת. היא שינתה תנוחה, ועוד פעם. מידי פעם קפצה על רגליה להתחמם מעט. גם הרעב החל להציק לה.

נשכבה על הספסל. ירח אדיש הפנה אליה גבו. התכווצה בתנוחת עובר ונרדמה.

בחלומה היא תועה ביער, חיות טרף עוקבות אחריה והיא מנסה למצוא את שביל פרורי תפוח העץ המסוכר שיראה לה את דרכה אך ציפורים חמדניות ליקטו את הפרורים עד האחרון שבהם. לפתע מרחוק ביקתה מוארת, עשן מיתמר מארובתה. היא ממהרת לכיוונה.

בביקתה מחכים לה שבעה גמדים חייכניים. "חיכינו לך", הם אומרים, "בואי, היכנסי".  במרכז הביקתה מיטה גדולה, כריות פוך ושמיכה מלטפת. היא נשכבת במיטה הרכה באנחת רווחה ומתכסה. גופה מתחיל להפשיר. מסביבה טורחים הגמדים. אחד מסיר נעליה. שני מסרק את שערה. שלישי מעסה את כתפיה. רביעי מלטף את גבה. חמישי לוחש מילים לאוזנה. שישי מנשק לצוארה והשביעי מודד את גופה.  רפיון מתוק מתפשט בגופה, כאדוות מרעידות.

קולות ילדים מצתלצלים באזניה. היא פוקחת עיניה.  כל גופה מאובן מהשינה על ספסל העץ.

היא מנסה לקום, מועדת קלות ואז מתיישרת.

בצעדים מהססים פונה לכוון היציאה מתנגשת בזרם עליז של אנשים הבאים לבלות בפארק.

צעדיה הולכים וגדלים. אינה מפנה ראשה לאחור. לצאת מפה, רק רוצה לצאת מפה.

מאחוריה גמדי גינה מחוייכים החליפו ביניהם קריצות ויצאו במחול עליז

ראיתי נפיל

והנפיל ישן במיטה שלי

וחלם את החלום שלי

ובבוקר קם

נעל את מגפי הנפילים שלו

והלך

 

 

ענבים ירוקים, קטנים, ללא חרצנים

ענבים שחורים, מתוקים, עסיסם מכתים את השפתיים

שזיפים צהובים, שזיפים אדומים, שזיפים שחורים כיין

אפרסקים, נקטרינות ושבועיים משמשים

לאכול אותם כמו שהם

או במרק פירות קר

או בעוגה

או הכי טוב

להביא אותם לאמא שתכין "מריל קניידל", מעדן אוסטרו/הונגרי אלוהי של כופתאות משמש בבצק תפוחי אדמה מטוגן בסוכר ופירורי לחם בהמון חמאה

 

דובדבנים חושניים בטעם של ארצות מושלגות

סברס מקורצף מקוציו בטעם ארצישראלי

 

מלונים צהובים, מלונים כתומים

והכי טוב

אבטיח

קוביות נושקות לגבינה בולגרית

או שטות בוודקה

 פרוסות מטפטפות לאורך הזרוע

או יד קורעת בליבתם וממלאת מלוא הפה

 

מימוזה לארוחת בוקר

וגספאצ'ו לצהריים

שקיעה בצבע של קמפארי תפוזים

 וכוכבים בטעם גלידה איטלקית

 

שרועים על הדשא

לוגמים בירה צוננת

בלילות של קונצרטים בפארק

או קולנוע תחת כיפת השמיים

 

ריצת לילה בטיילת

ובסיומה

זינוק למים החמימים

רק שנינו

באין רואים

באין בגדים

מלח הים שוטף את זיעתנו

 

מזגן בפול ווליום

וילונות מוסטים

אני ואתה תחת ציפה קרירה

מתכרבלים