שבוע עם המון עבודה בצבא. גם שבוע של חוסר בהירות. אבל בסוף אני עולה השבוע לצפון. נראה לי שהחוסר בהירות הוא בגללי, אני לא ניסיתי לברר עם אני רשום במשמרות.
אבל בסוף, כמו גדול, בלי קשר לפז"מ של כמעט שנתיים אני נוסע צפונה ביום ראשון.
נוסעים לאזור ראש פינה (בלי להגיד; כמה, למה, מי, איך או מה? החיילים שקשורים לזה יודעים מה יקרה שם) עד יום רביעי-חמישי. להרבה חיילים זה יכול להיות רגיל אבל אני חייל ג'ובניק. גם כשאני נשאר לישון בצבא אני ישן במיטה עם מצעים ומזגן, אפילו לא שומר. פתאום לנסוע למקום מרוחק, בלי שום ציוד מוכן לבסיס סגור כשישנים ועובדים באוהלים ובשק שינה, זה שונה. לא שלא עשיתי את זה עד היום.
בדרך כלל אני אוהב את שינוי האווירה האלו. נוסעים למקום שונה לעשות דברים שונים עם אנשים/חברים מהיחידה. זה לא כזה נורא. אבל מה הבעיה? היא חוזרת כל הזמן בצבא. אני תמיד חושב בתת מודע שהצבא דופק אותי; שולחים אותי לתורנות ההיא? מה קרה, למה עונש, שהצעירים יעשו את זה! פתאום מחליטים שצריכים אותי ביחידה ושולחים אחר. אז אני חושב; חבל שלא הלכתי, יכולתי לשנות קצת את האווירה, לפגוש אנשים חדשים, למה אני לא קיבלתי את הצ'ופר הזה? אני לא עושה את זה בכוונה, אבל זה תמיד ככה!
לכן, גם הפעם אני חושב שדופקים אותי. אבל אני מאמין שיהיה נחמד. ככה גם מעריכים את הבית הרבה יותר. יש הבדל עם חוזרים עם תיק קטן, אחרי יומיים, בבגדים אזרחים לבין אם באים אחרי ארבע-חמישה ימים, עם תיק גדול, על מדי ב' מאובקים ופוגשים אימא (וכלב) שהתגעגעה.
בכל מקרה בגלל שלא ממש ידעתי אם אני יוצא עד יום חמישי בארבע, אז גם לא הכנתי ציוד. נשק – אין לי (לא נורא, מי רוצה נשק ארוך בכל מקרה), תיק גלח"ץ (גילוח וציחצוח) - נשאר בבסיס האם (אולי אני אבקש מחבר שעובר שם שייקח בשבילי), שק שינה – (היה לי אחד שלא הייתי חתום אליו ונתתי לחבר שאיבד) אין לי, אני אבקש מחבר שיש לו אקסטרא.
אז פתאום צריך לפתוח את התיק הגדול ולמצוא את המנעולים שלי ועוד כל מיני כאלה. אין לי כוח. בשביל מה יש מוצאי שבת.
טוב, די להתבכיין! זה הזמן לחשיבה חיובית:
מחשבה ראשונה: ביום ראשון, צריך להיות ברכבת מרכז רק ב11 בבוקר, המון זמן לישון.
מחשבה שנייה: נפתרים מאותו משרד מקולל לשבוע.
מחשבה שלישית: זה יסתיים יקוצר (כל המילואימניקים לחוצי בית), בטח יסתיים ברביעי בצהריים. אני בבית כבר ברביעי בלילה (בעזרת טרמפ מדוד מילואים יקר) וחמישי בטח נקבל חופש מפקד בזמן שמי שלא יצא יצטרך לפרוק את הציוד.
מחשבה רביעית: מילואימניקים הם תמיד מצחיקים. קשרים איתם טובים לא רק לטרמפ חזרה הביתה אלא גם ללמצוא עבודה אחרי הצבא. כמו שאימא אמרה: "למי שיש קשרים, לא צריך פרוטקציה!"
מחשבה חמישית: הרבה דברים מצחיקים קוראים בבסיס סגור כשאתה כל הזמן עם משהו. מגלים דברים מוזרים על אנשים.
מחשבה שישית: בסיס סגור זה שאנטי בשבילי. לא משנה כמה מהר (או לאט) תעבוד לא יוצאים היום הביתה, אין מה למהר!
בטח יש עוד, אבל אין לי כוח. אתם מוזמנים לעזור לי בזה (עד מוצאי שבת). חוץ מזה אני כבר מאחר לצאת ולאסוף חבר ליציאה.
דבר אחרון: הנה הרשימת ציוד שלי ליום ראשון, זה נמצא בפאלם וככה אני לא אשכח שום דבר.
- חולצת ב נוספת (מתלכלכת יותר בקלות ממכנסים)
- כובע ב (כמה שאני לבן, וזה התחליף הצבאי לכובע פטרייה שלי)
- 3 זוגות גרביים
- 2 תחתונים
- 3 גופיות צבאיות
- מגבת
- משחת גילוח
- סכין גילוח
- אפטר שייב?
- דאודורנט
- שיניים משחה + מברשת (לבקש מ*** שיביא לי מהבסיס)
- קרם שיזוף (עוד פעם, אני לבן!)
- סבון
- שק שינה (מ****?)
- חטיף
- כסף
- נייד + מטען * 2 ? (להביא גם את הנייד של הצבא וגם את הנייד של האזרחות?)
- משקפי שמש
- פאלם (אני אבוד בלעדיו – אפילו בשטח)
- עט
- דוחה יתושים
- מכנסיים וחלצה אזרחיים לישון בהם
- סנדלים למקלחת + תיק לסנדלים
- שקיות
- נייר טואלט
- אסלנית * 3
- ערכה ראשונה קטנה
- ספר! זן ואומנות אחזקת האופנוע
- מיני דיסק?
- אולר
- דיסקית + פקל כיסים
- שתיה ליום הראשון
דבר אחרון ולא קשור (אני מקווה שבאמת אחרון): בצהרים אני נכנס לחדר. רואה על המחשב מרצד בגדול שיש לי הודעה חדשה. אני ניגש לראות ממי ואז שומע רשרוש בחוץ. אני מסתכל ורואה שועל מטייל בחצר שלנו. הם כל הזמן מסתובבים בלילה, אבל זה ביום.
לקחתי את המצלמה הדיגיטאלית ורצתי אחריו. כרגיל, אדון שועל פיחד ממברג הגדול והרע וברח לשדה שלנו. אבל הצלחתי לצלם אותו (גם אם לא בפוקוס). ממש גן חיות שלם יש לי בחצר, רשימה של בעלי חיים מוזרים בחצר: שועל, טווס, ארנב, תוכי, נמייה, קיפוד, חפרפרת, נחשים ועוד כמה דברים שנח לא שכח לשים בתיבה שלו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
