מחפש מברג פנוי להברגה

אז חזרתי מהצפון. איך היה? כצפוי. זה היה שינוי אווירה מבורך, הייתי עם אחלה חיילים ומילואימניקים ולא הייתה הרבה עבודה. היה סה"כ די נחמד! אולי אפילו נהניתי, אבל רק קצת.

חזרנו ביום שלישי בערב במקום ביום חמישי. זה היה שאני לא הייתי במשמרת. אני ניסיתי להתעלם מחום הצהרים שבאוהל (32 מעלות בשמש ו45 מעלות בצל המחניק באוהל) לתפוס כמה שעות שינה לקראת משמרת הלילה שחיכתה לי. פתאום מצלצל הנייד ומפריע לי להזיע. זה היה "צהובי", הוא היה במשמרת עכשיו. הוא מספר לי שיש לו חדשות רעות. כל מיני מחשבות רעות רצות לי בראש; המחליף שלי הוציא גימלים ואני עומד לעשות משמרות של 24 שעות ביממה עד שיגיע מחליף או עד שאני אתעלף או אולי מחליטים לדחות את הסוף ונשארים ת'שבת שם. אבל לא, הוא אומר לי בגיחוך קל שהקטע בצפון הסתיים, לבוא לעזור לקפל ציוד ונוסעים הביתה. אני כול כך שונא שאנשים עובדים אלי ככה!

התקלחתי, ארזתי את הציוד האישי והלכתי לעזור לארוז. בדרך גיליתי שרק היחידה שלנו הולכת. מסתבר שהמפקדים החליטו שהגיעו למטרות ושמיצינו, אז יאללה הביתה. אני לא אתנגד. כולם הסתכלו אלינו בקנאות. נסעתי עם אחד המילואימניקים והגעתי בשמונה הביתה. למחרת קיבלנו חופשת מפקד ובאתי לבסיס רק בחמישי.

למען האמת, מאז ועד עכשיו פשוט לא התחשק לי לכתוב לישראבלוג. גם לא היה לי שום דבר חשוב לספר. אז מה כן מעניין קרה השבוע.

חוץ ממסיבת יום הולדת למישהי בשלוש בלילה בחמ"ל כשהמש"קים והמילואים הגענו למצב כפית ועוד כל מיני רגעי צבא קטנים שאני לא אוהב לכתוב אליהם. אז אסיים בנושא הכותרת.

בתור אוהב פיצה (מה זה אוהב, מטורף פיצה!), אף פעם לא הבנתי את ההתלהבות מאחורי פיצה מטר. הלכתי לשם פעם, עוד בהתחלה שהיה רק סניף אחד בהרצליה פיתוח. באתי, ראיתי, ברחתי. עוד לפני שהזמנתי הבנתי שזה לא מקום בשבילי. מאז צחקתי על כל מי שאהב פיצה מטר.

בלילה שלא הייתי בתפקיד בצפון, הלכתי לישון באוהל וחבר שלי ששוחרר מהמשמרת קצת אחרי הלך להתקלח. אני תוך כדי שינה מריח משהו מוכר, ריח של פיצה, אבל לא יכול להיות, עכשיו אמצע הלילה ואנחנו באמצע בסיס צבאי גדול ונידח. החבר שרואה שאני מתחיל להתעורר ושואל אותי עם אני רוצה ביס. אני טועם עם עיניים עצמות תוך כדי שינה וזה אחד מהביסים הטעימים ביותר שטעמתי. מסתבר שכשהוא חזר מהמקלחת הוא ראה מילואימניק שנסע לעיר הקרובה וקנה פיצה לכל המשמרת. הוא ביקש לקנות משולש והמילואימניק הנחמד נתן לו משולש מתנה (אמרתי שמילואימניקים הם נחמדים!). מאז הסתובבתי עם חשק בלתי ניתן לשליטה לפיצה. ומאיפה אני אשיג פיצה!?

כשחזרתי הביתה יצאנו, שיחקנו קצת סנוקר ואז רצינו לאכול משהו. ברור שרציתי פיצה. אבל רציתי משהו שונה והחלטנו לנסות סוף כל סוף את פיצה מטר בשביל שנוכל להיות בטוחים למה אנחנו שונאים את פיצה מטר. נכנסנו לפיצרייה וכבר לא אהבתי. מוזיקה לטינית רועשת ובלתי נגמרת, אפילו את המלצרים היא מעצבנת. הם מודים שזה מטריף את השכל, אבל מתרגלים אחרי חודש חודשיים. הכול בגלל בעל הרשת שהוא ארגנטינאי. הפיצה יקרה מידי, התוספות מוזרות (מאכלי ים בפיצה שלי, אני לא חושב ככה!). הצורך להחליט איפה אוכלים. הם לא הסכימו לקחת את ההזמנה עד שאנחנו, בלתי החלטיים כרגיל, נחליט אם יושבים על הבר, בשולחן עם מלצרים או לוקחים הביתה. מה הקטע, הם יכולים להתחיל להכין ורק בסוף התהליך כשהפיצה יצאה מהתנור להכניס אותה לקרטון או לשים בצלחת. בנוסף להכל זה פשוט היה לא טעים! הלילה, כשהייתי בפאב עם מישהו שהיה איתי בפיצה מטר סיפר שאכלתי את הפיצה עם הבעה על הפנים כאלו זה תרופה מרה! נשארתי עם רצון עז לפיצה אמיתית, בטן מלאה במשהו מגעיל ופחות 35 שקל בארנק. כל מה שחסכתי בזה שלא התפרעתי בשק"ם בצפון.

כמה שאני שונא לכתוב פוסטים כשאני שיכור (קלות). לילה טוב!