מחפש מברג פנוי להברגה

אם מישהו חיפש אותי ברמת גן, (should I dare to dream) הוא בסה"כ היה צריך להסתובב ברחובות הראשיים בסביבות 1:30 בלילה. כן, זה אני! הבחור המוזר הזה שעושה ריצות באמצע הלילה בסביבת רחובות ביאליק-הרצל-הרוא"ה (כיכר רמב"ם).

מה לעשות, אני גר לבד. בתור רווק, אחרי שבוע הדירה נראת כמו שהייתה מדמיין דירת רווקים. אריזות ריקות של אוכל מפוזרות במטבח, בגדים מלוכלכים זרוקים בכל הבית, השלט של הממיר והקו טלפון חטפו מכה אחת יותר מידי והחזירו את נשמתם לבורא, נמלים שמחפשות שאריות אוכל עושות טרקים במטבח כאילו זה תיאלנד וריח בלתי ברור באזורים מסוימים בדירה.

כפי שאתם יכולים להבין, אני גם לא מטפל טוב בעצמי. אני הולך לישון בשתיים-שלוש, קם מאוחר מידי, ממהר בטירוף לצבא, חוזר לדירה, נרדם על הכורסא, מתעורר, יוצא לבלות וחוזר לישון מאוחר מידי! מחזור שוחק ובלתי נגמר. זה, ודיאטה של גאנק פוד שכוללת: פיצות, פיתות עם שוארמה, חומוס מאבו חסן, דגני בוקר וג'יפה מחדר האוכל הצבאי. כל הנ"ל עושים לי גורו גורו בתוך הבטן.

אז בעצם אני מרגיש בסדר. חוץ מהבטן, הראש המסתובב, הכאב במצח (יש לי סרטן?), העיניים העייפות, השן הכואבת, העייפות המצטברת, הגב והצוואר התפוסים, שרירי הידיים והרגליים שנרדמים וסתם גירוד שבא והולך.

בקיצור, אתמול הכרזתי שאני לוקח את עצמי בידים. סידרתי קצת, אבל לא יותר מדי. ניקיתי קצת, אבל לא יותר מידי. ויצאתי לרוץ, אבל לא יותר מידי! למה? כי נשארה לי רק חולצת טי פשוטה אחת נקייה. אז הייתי צריך לרוץ, אבל להשתדל לא להזיע יותר מידי.

בדרך כלל שאני מאבד שליטה על הגוף וחיים שלי ככה, אני יוצא לריצה. אני חוזר עייף, הולך לישון טוב, קם רענן והכאבים חולפים. אז יצאתי לריצה, אבל איפה רצים ברמת גן? מאיפה לי לדעת, הפארק רחוק מידי. אז רצתי ברחובות הראשיים. הערתי כמה הולמסים שהתעוררו מהיצור המתנשף שמתקרב אליהם. גם כמעט עצרו אותי פעמיים. טוב אז לא ממש, אבל גרמתי לשני ניידות משטרה לעצור לידי ולבחון אותי כמה שניות עד שהחלטו להמשיך בסיור.

בקיצור למרות מה שחשבתי, גם ברחובות הראשיים של רמת גן לא סמפטי להסתובב באמצע הלילה. אבל לפחות ברמת גן יש אנשים ברחוב בשעה הזאת.

טוב, נו, מחר עושים כוננות. אולי זה יאפס אותי.