הלכנו אתמול למסעדת בשרים. חיכנו איזה חצי שעה בתור ובסוף נכנסנו. הסתכלתי על התפריט, היה קצת חשוך אז הסתכלתי יותר טוב. ואז גיליתי, לא כל כך חשוך, פשוט חשכו עיני! 80 שקל בשביל המבורגר מצועצע!
טוב נו, יומהולדת יש רק אחד. אז הזמנו. כמובן גם אין בירה נורמלית כמו גינס, קלסברג או הייניקן יש רק בירות שוודיות ובלגיות. טופ נו, נזמין "בירה בלגית בלונדינית". האמת היא שהבשר באמת היה טוב.
אני מסיים את הארוחה אחרון (אני תמיד אוכל נורא לאט) ואז אני שם לב שחצי מהחצי ליטר שלי עוד בכוס. אני מתחיל לשתות מהר (כבר מיהרנו ללכת). שלוק ועוד שלוק ועוד שלוק והבירה החביבה הזאת כמעט נגמרת.
פתאום אני מרגיש את הבטן מתחילה להתכווץ כמו חתיכת פלסטיק בתוך מדורה. אני מהר מהר שואל איפה השירותים ופונה אליהם. אני בטוח שסתם אלך לשירותים אשטוף פנים ואחזור לשלוק האחרון ולחשבון.
הגעתי לשירותים, אני כבר לבנבן כמו צבע הקיר עם כתמי ירוק. ואני מבין שזהו זה. תמיד יש את התהייה האם אני רוצה להקיא או לא. הרי אם אני אקיא כל הכאב בטן יעלם ישר ואני ארגיש כמו חדש. לעומת זאת להקיא זה ממש מגעיל. ניגש לשירותים והופ הינה הלכה לה ארוכה של 100 שקל דרך החור הלא נכון (איככככססס).
שטפתי את הפנים והרגשתי כמו חדש. כמו חדש זה אומר גם רעב! וגם פיקח לגמרי - תמיד לא הולך לי עם בלונדיות הייתי צריך לדעת. אז אכלתי את החסה שנשארה...
ולסיום מוסר ההשכל: כוסיות (בלונדיות) רק ישברו לך את הלב (הבטן) ובסוף תישאר אם הכונפה (החסה).
נ.ב. גם ליכלכתי להם את השירותים (ולא אמרתי כי אני איש רע) - אבל שמתי טיפ גדול (כי אני לא כל כך רע)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
