מחפש מברג פנוי להברגה

השבוע בנתיים:

• בחור קצת קוקו לקח פטיש 5 קילו והשמיד את הדירה יומיים לפני שחתמתי על חוזה שכירות שלה.
• חברה שלי החליטה שאני לא משקיע בה מספיק וחתכה. אבל משום מה ממשיכה להתקשר פעמיים ביום.
• הקונספט של למצוא טיסה ברגע האחרון לבלקן בין יום כיפור לסוכות התברר כחלומות באספמיה. כל הטיסות תפוסות ו/או יקרות. אז אני נשאר בארץ.
• המילואים התקשרו להגיד שהם כנראה רוצים שאני אבוא, אבל לא בטוחים. פעם שניה לא עניתי להם. אז בעצם יש סיכוי טוב שיעבור עוד זמן נכבד עם שאני אגלה אם אני נוסע בקרוב מאוד צפונה או לא.

שזה די הרבה התרחשיות לאור העובדה שהיום בבוקר קלטתי שאני שוקל האם לראות את המקצוענים או אפרת אנזל (או שזה היה אודטה בכלל).

נצ'עתי לשנטיפי. אחזור במוצאי צ'בת.

נצ'עתי עם צ'ימפוני. כן. כן. סימפוני.

מי שצ'מבין, רוב הצ'יכוי, ימצמץ עכשיו לעברי בחוצ'ר הבנה. ככה אנצ'ים במציאות עצ'ו. ואז הביטו עלי במבט של "השתגעת?" . ואמרו "זאת שאתה הגדרת הכלבה המניפולטיבית והסוטה ההיא?".

אז אאא, כן.

איתה.

צ'וף צ'בוע של צ'נטי וצ'יונים. וכמו צ'אמרתי, אחצ'ור במוצ'"ץ'. אם לא נהרוג אחד את הצ'ני קודם.

עדכון. חזרתי בשישי בערב.

אז כן, נבואה שמתגשמת. מסתבר שיותר משעתיים שלוש ביחד אנחנו מתחילים לריב, למרר אחד את השני. ויש סיכוי שעוד כמה שעות מנסים להרוג אחד את השני.

טיפשי לחשוב שאנחנו יכולים להציל אחד את השני. אני מחפש מישהי שתהיה מקום רך והיא במסע הרס עצמי.

יכלתי להשאר לבד בפסטיבל. אבל המקום היה כבר כל כך מלא באנרגיות שליליות. וכבר התחלתי להשתגע מלשמוע על אנרגיות וצ'קרות. אז לקחתי את הברירה הקלה שלא כוללת להיות לבד ו/או להתיידד על זרים ונסעתי הבייתה.