 כינוי:
בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2013
כל תחומי החיים משתנים
היי,
לא כתבתי כאן כמעט חצי שנה ואז הפצעתי בפוסט בו כתבתי על כך שכל ספטמבר - כל תחומי החיים שלי משתנים. גם ספטמבר הזה לא יוצא מהכלל וגם עכשיו האדמה רועדת מתחת לרגליי.
כמה ימים אחר כך כתבתי סיכום שנתי, בו סיכמתי בחלוקה לחודשים, את כל מה שעבר עליי בשנה האחרונה. בעיקר בתחום המיני. ואני הייתי פעילה מינית בשנה הזו, בדיוק כמו בכל שנה, מאז איבדתי את בתוליי לפני כמעט שמונה שנים.
כמה ימים אחרי כתיבת הפוסט שוב איבדתי את האומץ להמשיך לעדכן כאן ושוב הפכתי את הבלוג לפרטי. הנזקים שנגמרים לי מהכתיבה כאן רק הולכים ומצטברים. מלבד זאת, התבגרתי וכבר אין לי את הדחף העז לשתף בכל דבר שקורה לי. כבר חשבתי שלא אעדכן פה שוב אף פעם ואז הבוקר תקף אותי חשק לעדכן. יכול להיות, אפילו סביר להניח, שעוד כמה ימים שוב אהפוך את הבלוג לפרטי, אז אתם מוזמנים להינות בינתיים מהאור מן ההפקר.
אז כעת אכתוב על איך כל תחומיי חיי השתנו.
בנוגע לעבודה: פיטרו אותי. אני שמחה שפיטרו אותי ושלא אני התפטרתי, כי ככה אני ארוויח פיצויים. מגיעים לי פיצויים כי עבדתי שם שנה. חישבתי שבמשכורת הקרובה אקבל איזה 12,000 שקל כי 2,900 על ההבראה (הבראה זה משהו שצריך לשלם כל יולי, לעובד שעובד יותר משנה. ביולי עדיין לא הייתה לי שנה, כי התחלתי לעבוד שם בספטמבר הקודם, אז אקבל את ההבראה עכשיו), בסביבות ה4,000 שקל על הפיצויים (פיצויים זו משכורת ממוצעת אחת ואני בדרך כלל הרווחתי בסביבות ה4,000), בערך 3,500 שקל על שעות ומכירות שעשיתי שעדיין לא קיבלתי עליהם משכורת ובערך 2,000 שקל על זה שהיה צריך להודיע לי 12 ימים מראש, אבל הם לא רוצים שאבוא בימים האלה, אז הם פשוט משלמים עליהם מבלי שאבוא. 12,000 זה חישוב גס שלי, אבל גם אם אקבל 10,000 ולא 12,000 - אהיה מאושרת.
בינתיים אני לא יכולה לחפש עבודה חדשה כי ב16.10 יש לי מבחן ללימודים. שנת הלימודים מתחילה ב20.10 אז אני לא אדע עד ארבעה ימים לפני הלימודים אם אני מתקבלת או לא. אז בינתיים אני לא יודעת אם לחפש עבודה במשרה חלקית או מלאה.
החלטתי שאם אתקבל ללימודים - אלך לעבודה במשהו קליל כמו גלידריה. לא אכפת לי שזו עבודה של ילדה בת 16, כל עוד אני לומדת.
ואם לא אתקבל ללימודים - אנסה להתקבל לחברת כח אדם/חברת השמה לתפקיד של משאבי אנוש. יש לי תואר בסוציולוגיה וכל הבנות מהתואר הלכו לעבוד בזה. זה גם נראה לי מתאים לי. אם ייקח זמן עד שאמצא - אעבוד בינתיים במשהו קליל כמו גלידריה.
אגב, גם את אף פחוס השותף שלי פיטרו מעבודתו, בבית החולים בו עבד. הוא שאל אותי במה אעבוד, אם יפטרו אותי ועניתי לו את מה שכתוב בפסקה הקודמת. אמרתי לו:"גלידיריה או קישיריה או פיצריה או משהו אחר. העיקר שיסתיים ב"יה". ואז אמרנו בצחוק שנפתח קבצניה. יש בגבעתיים את הארנונה הכי יקרה בארץ ואנחנו משלמים אותה ובצד השני של הכביש זה רמת גן, והם משלמים פחות. אז אמרנו בצחוק שנשב על המדרכה ונקבץ נדבות מאלה שגרים ברמת גן, שיתרמו לנו לארנונה.
ואם כבר מזכירים את אף פחוס ואת הדירה - חתמנו חוזה לשנה נוספת. אני מאד שמחה, כי מזמן ידעתי שאני אשאר, אבל היה מצב שאף פחוס יעזוב. זה מאד הדאיג אותי, כי לא רציתי לגור עם מישהו זר. אני מאד אוהבת את אף פחוס ואנחנו ידידים מאד טובים.
בדרך כלל אני קוראת לאף פחוס "בעלי". אני טוענת שיש לנו את כל הקריטריונים של זוג נשוי: חיים ביחד, מאד אוהבים אחד את השני, רבים המון וכמו זוג נשוי אמיתי - לא מקיימים יחסי מין. הנה כל הקריטריונים!
הכי מצחיק שהלכנו ביחד רק שנינו גם ללונה פארק וגם לפארק מים. כולם שם מלבדנו היו זוגות נשואים, עם ילדיהם. היה תור ארוך אז בנתיים פיתחנו שיחה עם חלק מהאנשים. "מאיפה אתם?" "אנחנו מרעננה". "ומאיפה אתם?" "אנחנו מגבעתיים."
בנוגע ללימודי ההידרותרפיה: שילמתי דמי הרשמה והייתי במפגש חשיפה של הלימודים. מסתבר שתנאי הקבלה של תעודת בגרות וראיון אישי, הם שטות מוחלטת, כי היו בנות שהתקבלו באותו יום, והם לא הראו שום מסמך של תעודת בגרות. גם הראיון אישי, לא היה באמת ראיון אישי, אלא סבב שבו כל אחת אמרה כמה משפטים על עצמה וכמה משפטים על למה היא רוצה להיות הידרותרפיסטית. נראה לי שהיה צריך להגיד שהיא רוצחת שכירה כדי לא להתקבל.
אחרי הסבב הזה, עשו לנו מבחן שחיה בשלוש סגנונות. לא עברתי. זה שהעביר את המבחן, אמר שהתנועות שלי בשחייה בסדר, לא מושלמות אבל בסדר ושהדבר העיקרי שאני צריכה לשפר זה הנשימות, כי אני כל רגע מוציאה את הראש, כי אני נחנקת. הוא המליץ לקחת כמה שיעורי שחיה מקצועיים ואז לגשת למבחן חוזר.
המבחן החוזר הוא ב16.10. זה קצת מבאס אותי, כי כפי שכבר כתבתי, שנת הלימודים מתחילה ב20.10 אז לא אדע אם אני מתקבלת עד ארבעה ימים לפני תחילת הלימודים, אבל הבוחן אמר שזה בכוונה רק אז, כדי שיהיה לנו זמן לתרגל ולהשתפר.
אין לי כמעט ספק שאתקבל. אם הצלחתי ללמוד מחברה שלי חתירה תוך שתי פגישות - אני חושבת ששלוש שיעורים עם מורה מקצועי יספיקו בהחלט כדי לשפר את מה שהם מבקשים.
ובנוגע ליחסים עם המין השני: בפוסט סיכום שנתי כתבתי על כל ההשתרללות שלי בשנה האחרונה. אני ממשיכה בכך בקצב. ביום רביעי לפני שבוע וחצי שכבתי עם מישהו שאני אקרא לו א בבלוג. א עבד איתי בחברת אשראי. כבר תקופה ארוכה שאנחנו ידידים שהולכים ביחד לחדר אוכל בעבודה ומדברים הרבה בעבודה וגם בטלפון ובפייסבוק מחוץ לעבודה, אבל אף פעם לא נפגשנו מחוץ לעבודה. כש-א שמע שאולי מפטרים אותי - הוא אמר שירצה לשמור איתי על קשר. אמרתי לו שאנחנו צריכים לתרגל להיפגש מחוץ לעבודה. אז קבענו לשבת בבית קפה.
א קיבל באותו ערב, תוך כדי שישבנו בבית קפה, בשורות רעות. הוא בכה. תמכתי בו מאד. אחזתי בידו ואמרתי דברים מנחמים וחכמים. א מאד העריך את זה. נפלט לו:"את ממש לא מה שאומרים." סחטתי ממנו מה אומרים ומסתבר שיש חבר'ה בעבודה שצוחקים עליי. אומרים שאני סתומה ולא יציבה. זה העליב אותי מאד ושמחתי עוד יותר שעומדים לפטר אותי מהמקום הזה.
ישבנו בבית קפה ואחר כך טיילנו. הוא פספס אוטובוס אחרון אז הזמנתי אותו לישון אצלי. כמובן שבסוף שכבנו. היה מצחיק ללמד אדם בגילו איך להזדיין. הוא היה פעם חרדי ולא היה עם עוד בחורות מלבד גרושתו ועוד אחת אחרי הגירושים. אני הראשונה שירדה לו והראשונה שהוא שיחק לה בכוס. הוא היה מאד עדין ומתחשב ואהבתי את היחס שלו אליי.
מאז הוא מסמס לי בלי הפסקה. נשמור על קשר וכנראה שנמשיך לשכב, אבל אני צריכה להבהיר לו שאנחנו לא זוג. אני לא רוצה לפגוע בו חלילה. הוא נשמה טובה.
ביום שבת לפני שבוע התמזמזתי עם מישהו שקורא כל פוסט ופוסט בבלוג שלי, מאז היום שפתחתי אותו לפני בדיוק שבע שנים. בעצם, הוא גם קרא קצת בבלוג הקודם. אנחנו מתכתבים כבר כמה שנים.
נפגשנו ביום כיפור, אז הלכנו ברגל. מסתבר שהוא גר, לגמרי במקרה, קרוב אליי, אז הלכתי ברגל שתי קילומטרים ואז נפגשנו והלכנו לפארק שיש בו ברווזים ואווזים וטווסים וצמחיה ואגם. מקום מאד יפה. טיילנו שם ברגל ודיברנו וצחקנו. היה נחמד.
אחר כך הלכנו אליו הביתה, כי כאבו לי כבר נורא הרגליים. ישבנו שם ואכלנו ארטיקים ואז התחלנו להתנשק, אבל לא רציתי לשכב איתו. גם לא הסכמתי להתפשט או לגעת במקומות אישיים. רק להתנשק ולהתמזמז קצת. למה אתם שואלים. התשובה היא: כי פשוט לא הרגשתי בנוח. אני שמחה שהצלחתי לסרב.
ביום שלישי, לפני כמה ימים, שכבתי בפעם השניה עם רולי, עליו כתבתי בפוסט הקודם. הוא פנה אליי בפייסבוק והתכתבנו קצת ואז הוא הזמין את עצמו אליי. חתיך וטוב במיטה. רק חבל שהוא מתייחס אליי כמו כוס מהלך. מצד שני, גם אני מתייחסת אליו כמו אל זין בלבד, אז אי אפשר להאשים אותו. הוא גם בחור טוב. הוא לא אשם שאני משדרת שלגיטימי להתייחס אליי ככה. וגם היה ממש חשוב לו לספק אותי במיטה, אז נסלח לו.
היום אני נפגשת עם עיעה, האקס שלי. בזמנו היו לי רגשות רומנטיים עזים אליו ולכן אחרי הפרידה לא הייתי מסוגלת להיות בקשר איתו, אבל עכשיו כבר התגברתי. סיכמנו מפגש סקס עם האקס. יש מצב שאנחנו גם נוסעים ביחד לאילת לסופשבוע בתחילת אוקטובר. עיעה קיבל נופש מהעבודה שלו. אני רק מקווה שהרגשות לא יתעוררו מחדש ושלא אפגע.
ובנוגע למשפחה: אני קרובה אליהם יותר מתמיד. מעריכה מאד את ההורים שלי, אוהבת את אחיותיי ומכורה עד עמקי נשמתי לאחיינים שלי. פה ושם אנחנו רבים, אבל אתן את מעיי למענם והם יתנו את מעייהם למעני. גם אף אחד לא יודע להצחיק אותי כמוהם. תכלס, אנחנו משפחה מגניבה. הדבר העיקרי שמבאס אותי זה שההורים שלי מתייחסים אליי כמו אל ילדה קטנה, אבל אצטרך להתמודד. לנצח אהיה הילדה שלהם.
אז זהו.
חג שמח.
שלכם,
נונה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
