היי,

אתמול היה לי את היום הראשון בעבודתי החדשה בשירות לקוחות. הדבר שהכי בולט שם, בעיניי, זה עד כמה זו חברה יותר קטנה מחברת האשראי בה עבדתי בשירות לקוחות בשנה האחרונה. יש לזה יתרונות וחסרונות.

יתרון מאד בולט זה שהכול הרבה פחות מסורבל: בניגוד לחברת האשראי בה לעיתים היה זמן המתנה של חצי שעה והלקוחות היו מגיעים אליי זועמים וכל לקוח שפך במשך שלוש דקות עד כמה היה נורא להמתין ובכך האריך את השיחה עוד יותר ובכך גרם לשאר הלקוחות להמתין אפילו יותר. אז פה אין דברים כאלה. זמן המתנה של שניות ולעיתים רחוקות של דקה-שתיים. גג חמש דקות. בחברת האשראי היו 200 ממתינים לעיתים קרובות. פה יש שניים לרוב. וזה בהחלט מקל על העבודה לא לדבר עם אדם ששמע מוזיקת מעליות בחצי שעה האחרונה.

בניגוד לחברת האשראי, שבה כשהעברנו ליד למוקד מכירות - לקח למוקד מכירות חמישה ימי עסקים במקרה הטוב לחזור ללקוח, אז פה מעבירים שיחה למוקד מכירות תוך חמש שניות. יחי ההבדל הקטן.

וכשנציגה הייתה צריכה להתייעץ אז בניגוד לחברת האשראי בה היה צורך להתקשר לבכירים ולחכות חמש דקות עד שיענו - פה הנציגה פשוט שמה את הלקוח על "החזק", הסתובבה פיזית, שאלה את האחמש"ית שישבה מאחוריה ובזה נגמר העניין. כמה נוח ופשוט.

טוב, נו. בחברת האשראי היו בסביבות 100 נציגים, מתוכם בערך 60 היו בכל משמרת. פה יש בערך עשרה נציגים ובערך שלושה-חמישה בכל משמרת. יש רק שלוש חברות אשראי בישראל אז לחברת האשראי היו המוני לקוחות ופה, אומנם לא מדובר על פיצוציה שכוחת אל, אלא על חברה מכובדת וגדולה יחסית, אבל מספר הלקוחות שלה לא מגיע לעשירית למספר הלקוחות בחברת האשראי. מה הפלא להבדלים האלה.

אבל החסרון הבולט מבחינתי בכך שהחברה בה אני עובדת, הרבה יותר קטנה מחברת האשראי, היא שהתנאים הסוציאלים הרבה פחות טובים. בחברת האשראי הייתה מכונת סנדוויצ'ים בה סנדוויץ' ראשון היה חינם והשני בשלושה שקלים, היה חדר אוכל עם ארוחות ענקיות ומבושלות בעשרה שקלים, הייתה מכונת קפה. פה יש מקרר עם חלב, בארון קפה, סוכר, קצת עוגיות ודגנים. טוב, נו. במילא האוכל בחברת האשראי רק גרם לי להשמין.

בחברת האשראי הייתה הסעה בחזור הביתה, כל פעם שעבדתי משמרת ערב. משמרת ערב הייתה מסתיימת כולה ב20 ולכן תמיד התפלאתי למה טורחים להסיע אותי מרחק קצר כל כך לביתי. לעומת זאת פה יש משמרת שמסתיימת ב23 ויש משמרת שמסתיימת בחצות. יש הסעה הביתה רק כשעובדים עד חצות. אני לא בחורה שמפחדת להסתובב לבד בלילה בחושך, אבל בכל זאת זה לא נעים. תחנת האוטובוס שלי קצת רחוקה, זה לא האיזור הכי סימפטי וממש לא בא לי להסתובב שם ב23 בלילה. נראה לי שתמיד אקח את המשמרת שעד חצות רק בשביל ההסעה.

ואפשר לשכוח מזה שהם יממנו לי סופשבוע באילת, חדר כושר בחינם ו100% שכר מהיום הראשון על ימי חופשה ומחלה. דברים כאלה יש רק בחברות כמו חברת האשראי. החוק אומר 25% מהיום השלישי עם מחלה, או משהו כזה וכסף על יום חופש, רק אם עבדת ביום שלפני וגם אחרי, אבל בחברת האשראי היו משלמים תמיד 100% מהיום הראשון. טוב, נו. לפני שעבדתי בחברת האשראי הייתי חמש שנים בשוק העבודה, עבדתי בהמון עבודות ומעולם לא קיבלתי אגורה שחוקה על ימי מחלה או חגים.

וגם בחברת האשראי היו הפסקות שהיו במצטבר 45 דקות במשמרת של 7 שעות ושילמו עליהם ופה יש הפסקה של חצי שעה במשמרת של שמונה שעות, על חשבוני. הם לא חייבים לשלם על פי החוק, אבל זה היה יכול להיות נחמד מצידם.  

אבל אני עדיין חושבת שיותר שווה לי לעבוד בעבודה החדשה שלי, מאשר בחברת האשראי, ולא רק כי פוטרתי מחברת האשראי בבושת פנים ואני בחיים לא יכולה לחזור לשם, אלא כי לפי דעתי שווה את הכול שהעבודה החדשה היא פחות כאב ראש. בניגוד לחברת האשראי, בה היה קורס של חודשיים של תשע שעות ביום שהקיף 25% מהחומר אז פה ההכשרה היא ארבעה ימים בלבד. לא צריך כל כך הרבה ידע תיאורטי וכל כך הרבה ידע טכני וכזו אחריות מטורפת על כסף של אנשים והיסטריה. פה הדברים מתנהלים על פי מי מנוחות וזה שווה את כל ההבדל.

ו-א הציג את הדברים בפרספקטיבה חדשה. מסתבר ששאריות מכך שהיה דוס במשך כל כך הרבה שנים, עדיין טבועות בו. בעולם שלו אין דבר כזה "יוצאים". בעולם שלו האישה שאתה שוכב איתה - היא אישתך. ובוודאי שאין בעולם שלו יזיזים.

א הסביר לי שאם לא היה לו משהו אליי - לא היה בקשר איתי. הוא לא מסוגל רק לשכב עם בחורה, מבלי להיות קרוב אליה. וכששאלתי אם הוא מסתובב איתי, רק כי שכב איתי, אמר שזה שטויות מוחלטות כי אם לא היה לו משהו אליי - לא היה שוכב איתי ולא היה מסתובב איתי.

והוא הסביר לי שכבר הגיע למסקנה שהכי בעולם כיף לו ללכת איתי למסעדות ולסרטים, לדבר איתי על כל נושא שבעולם, לצחוק איתי, לשכב איתי. וכרגע הוא בוחן אם אנחנו מתאימים לחיים משותפים. הוא עדיין לא יודע אם אנחנו מתאימים לחיים משותפים.

ואז הוסיף עוד משהו, שחשב שיפחיד אותי, אבל הדבר הזה רק שימח אותי עד אין קץ. הוא אמר:"ואם יום אחד אני אגיע למסקנה שאנחנו לא מתאימים לחיים משותפים - אני אפסיק להפגש איתך ואפסיק לשכב איתך. אין אצלי קשר אחר." הסיבה ששמחתי כל כך היא שקלטתי שאנחנו בדיוק באותו ראש: גם אני מחבבת אותו מאד ומתחילה לפתח אליו רגשות רומנטים עזים (הפרפרים כבר בקעו מהגלמים בבטן), אבל גם אני לא מכירה אותו מספיק כדי לדעת אם אני רוצה שמחר נתחתן. אני כן יודעת שאין מצב בעולם שאני רוצה שנהיה יזיזים. אז גם אני, בדיוק כמוהו, נהנית מאד מחברתו ובוחנת אם אנחנו מתאימים לחיים משותפים. גם אני אסיים את הקשר אם אגיע למסקנה שאנחנו לא מתאימים לחיים משותפים.

ואנחנו רק הולכים ומתקרבים מיום ליום. מדברים בטלפון כל יום. נפגשים בכל הזדמנות, למרות שזה קשה כי שנינו עמוסים מאד והלו"זים שלנו מתנגשים וכל הזמן מביעים בלי סוף חיבה אחד לשני. אני מתגעגעת אליו כשאני לא רואה אותו כמה ימים. אני יוצאת מגדרי מאושר כשהוא עומד מולי ואז מושיט זרועותיו לחבק אותי, ללטף את שיערי, לנשוק ברוך ללחיי. כנ"ל לגביו. הקשר הולך ונבנה מיום ליום.

וכשזרקתי משפט שמעצבן אותי שהוא לא סיפר עליי עדיין לאישתו לשעבר, אז הוא הסביר לי שהיא יכולה לעשות לו בעיות עם הילדים ולמה סתם לעורר נמר מרבצו, אבל אז הוסיף משפט:"אבל אם נעבור לגור ביחד, בעוד כמה חודשים או שנה, אז בטח שאני אספר לה." ולצד הכעס והתסכול, הרגשתי קרן אור של שמחה, כי האופציה שנעבור לגור ביחד בעתיד עלתה.

וזה מסתדר יופי עם הכותרת של הפוסט: לכל דבר יש יתרונות וחסרונות.

יש לקשר עם א יתרונות רבים: הוא מכיל אותי, הוא מכבד אותי, הוא מפנק אותי, הוא מקשיב לי, הוא הפך להיות טוב במיטה בזכותי, הוא גורם לי לפרפרים בבטן, הוא מכין קפה טעים, הוא מצחיק אותי, הוא חכם ומתוק.

ויש את החסרונות: הוא לבוש כמו פינג'ווין כי זה העולם היחיד שהוא מכיר (למרות שלבקשתי הוא לובש חולצות לא לבנות אלא צבעוניות כשהוא נפגש איתי וגם מוריד את הזקן. כמובן שאני לא אבקש ממנו להוריד את הכיפה), יש לו שלושה ילדים קטנים ואישה לשעבר מעצבנת, היסטרית וחרדית, הוא בן 37 ועדיין עובד בשירות לקוחות (למרות שהוא כן בדרך למקצוע. חסר לו רק סמינריון לתואר בפסיכולוגיה ורק מבחן אחד לתעודה בהדרכת טיולים), יש לו עור פנים מלא כתמים, אז הוא תמיד עם מייקאפ, אבל במיטה הוא תמיד אחרי מקלחת אז כבר המייקאפ יורד.

אני צריכה ללכת ליום ההדרכה השני בעבודה. תם הפוסט.  

שלכם,

נונה.