היי,

בשבע השנים שאני כותבת את הבלוג הזה, אף פעם לא העלמתי מקוראיי שאני פעילה מינית. נהפוכו. פתחתי את הבלוג הזה כשהייתי בת 19 ומאז כתבתי על כל גבר וגבר ששכבתי איתו. שכבתי מגיל 19 עם 25 גברים (ועם שלושה לפני כן. איבדתי את בתוליי בגיל 18.5), אבל כתבתי גם על מערכות יחסים זוגיות. ואני חושבת שאיכשהו הם נשכחו לחלק מהקוראים והם זוכרים רק את ההשתרללויות. ובכלל, גם לעצמי אני אוהבת להזכיר שהיו לי גם בני זוג (וגם עכשיו אני בתחילתה של זוגיות). 

בפוסט הזה אני מתכוונת למנות את ולספר על כל בני הזוג שהיו לי מגיל 18. אני לא מתכוונת לפרט על כל הסטוצים והיזיזויות שהיו לי בין לבין, אלא לספר רק על בני הזוג. אגב, גם בין גיל 17 ל18 היו לי כמה קשרים שנמשכו תמיד בסביבות החודשיים ואני זו שסיימה את הקשרים איתם, אבל אני לא רוצה שהפוסט הזה יהיה באורך הגלות. גם ככה הוא יהיה ארוך.

אז ככה:

(אגב, שנתיים אחר כך נפגשנו והפכנו לידידים. שנה אחרי זה הוא זרק אותי גם בתור ידידה. כמעט לא דיברנו במשך שלוש שנים ואז לפני שנתיים שבנו להיות ידידים. בשנתיים האחרונות בוריס הוכיח את עצמו כידיד מדהים. מסתבר שהתנהג ככה בזמנו כי היה ילד מפגר, כמו שגם אני הייתי ילדה מפגרת).

י - הכרתי את י חודש וחצי אחרי שסיימתי תיכון, כשהתחלתי לעשות שירות לאומי בהוסטל של אוטיסטים. התחלתי את השירות הלאומי יומיים אחרי יומולדת 19. י היה מדריך שם והיה בן 22. י חיזר אחריי במרץ. התחלנו לצאת. י היה הראשון שהתאהבתי בו. תכלס, איש מדהים. היה לי מאד טוב במחיצתו והוא גם תמך בי, כי סבלתי קשות בהוסטל וגם המצב בבית שלי היה על הפנים.

היינו ביחד רק חודש וחצי. י נפרד ממני בטענה שהוא עסוק מדי. הוא גם למד לתואר בפסיכולוגיה, גם עבד במשרה מלאה בהוסטל, גם עבד בעבודה נוספת בתור קוסם, גם היה איש משפחה מאד מסור. הוא היה מגיע למצבים שהיה עובד כל הלילה בהוסטל וישר משם הולך ללימודים ללמוד כל היום. הוא אמר שגם אני הפכתי למעין מחויבות. שכשהוא נפגש איתי הוא רק מותש וחושב על שאר הדברים שיש לו באותו היום. כמו שצריך למצוא זמן ללמוד למבחן - צריך למצוא זמן להפגש עם נונה.

התפרקתי מהפרידה הזו לחתיכות קטנטנות. לקח לי משהו כמו שנה להתגבר עליו. מזל שהעיפו אותי שבוע לפני הפרידה מההוסטל כי אחרת לעולם לא הייתי מתגברת עליו. כאב לי מאד מאד.

אחותי היא זו שהסבה את תשומת לבי לכך ש-י לא מספיק רצה. תראו, י לא שיקר. אין ספק שהנסיבות שהפרידו ביננו היו מאד קשות ואם  לא היו הנסיבות האלה היינו נשארים ביחד עוד הרבה זמן, אבל אם י באמת היה מתאהב בי - הוא לא היה מוותר. אחותי אמרה שאם אני אראה אותו בתור איזה אביר אציל נפש ואותנו בתור רומיאו ויוליה שנסיבות טרגיות הפרידו ביננו - אני לעולם לא אתגבר עליו, אבל אם אראה אותו בתור מישהו שלא מספיק רצה - אוכל להמשיך הלאה יום אחד.

(אגב, כשהייתי בת 23 וחצי נפגשנו שוב וניסינו לצאת שוב וזה נגמר אחרי שתיים או שלוש פגישות כי באמת לא התאמנו).

סמיילי - את סמיילי הכרתי יום אחרי ש-י נפרד ממני. אגב, זה היה בדיוק בתקופה שפתחתי את הבלוג, אז אולי קוראים וותיקים ומסורים ובעלי זיכרון מדהים - זוכרים את הסיפור איתו. ממש כתבתי בזמנו על איך היה כל דייט ביננו.

בכל מקרה, סמיילי היה האח של החברה הכי טובה שהייתה לי בזמנו, ג. הוא היה בן 22 וחצי ואני הייתי בת 19. הוא היה עתודאי שלמד בטכניון והיה בירושלים בסופי שבוע, ואני התחלתי לעשות שירות לאומי בקיבוץ בדרום ולכן גם הייתי בירושלים רק בסופי שבוע. הייתי הבחורה הראשונה שהוא שכב איתה.

הוא התייחס אליי יפה, אבל לא הצלחתי לפתח אליו רגשות. גם הוא לא הצליח. בדיוק בגלל זה הוא נפרד ממני אחרי חודשיים וחצי. לא לקחתי את הפרידה קשה. כלומר, ברור שלא הייתי מאושרת כי לא נעים שזורקים אותך וכי פרדות הן אף פעם לא דבר כיפי, אבל באיזשהו מקום אפילו הוקל לי, כי גם אני לא הצלחתי לפתח אליו רגשות. הוא אחלה בנאדם ואיחלתי לו ואני עדיין מאחלת לו רק טוב, אבל התגברתי עליו תוך שניה.

גוליבר - אני חושבת שיש הרבה יותר קוראים שזוכרים את גוליבר, מאשר קוראים שזוכרים את סמיילי. הקשר ביני לבין גוליבר נמשך חצי שנה. אומנם הגדרנו את עצמנו כיזיזים, אבל סגרנו על בלעדיות, כלומר שלא נעשה שום דבר מיני עם אף אחד אחר, נפגשנו כל סופשבוע וסופשבוע (בזמנו אני הייתי שירות לאומי והוא למד בטכניון אז שנינו היינו בירושלים רק בסופי שבוע), נסענו ביחד לצפון רק שנינו ויום למחרת הצטרפו החברים שלו, ישבתי לאכול ארוחת צהריים עם המשפחה שלו, יצאנו עם החברים שלו לעיתים קרובות ודיברנו בטלפון כמעט כל יום.

בזמנו אמרתי:"בשביל מה אנחנו צריכים את התווית של זוג? הרי במילא סגרנו על בלעדיות, הרי במילא אנחנו מדברים בטלפון כמעט כל יום, הרי במילא...(כל שאר הדברים שפירטתי בפסקה הקודמת)". אבל אחר כך הבנתי שזה בדיוק מה שהכשיל לנו את הקשר. גוליבר הסכים להתנהג כמו החבר שלי בדברים מסוימים ולא הסכים להתנהג כמו החבר שלי בדברים אחרים. זה בלבל אותי ואף פעם לא ידעתי למה לצפות ממנו.

בסופו של דבר, אחרי שישה חודשים וחצי, זה נגמר כי הבנתי שפיתחתי אליו רגשות ולאורך כל הדרך הדחקתי אותם. באותה פרידה התוודעתי על אותם רגשות, שכבנו בפעם האחרונה ונפרדנו בחיבוקים עזים וארוכים כשאני בוכה ובוכה.

פ - אני מאד מתלבטת אם לכתוב עליו בכלל כי לא היינו זוג. בוא נכתוב בקצרה: הכרנו דרך ישראבלוג, יצאנו שלוש פעמים, היה ביננו חיבור וקליק. זה נגמר כי אני הייתי בת 20  והוא היה בן 30 ולא רצינו את אותם דברים בחיים.

אמפטי - מתלבטת אם לכתוב עליו בכלל. בוא נכתוב בקצרה: יצאנו חודש. הוא היה חייל ואני הייתי אחרי שירות לאומי ועבדתי בחנות מחנאות. נגמר כי לא פיתחתי אליו רגשות.

בובי - בובי ואני היינו ביחד שלוש שנים. אהבתי אותו מאד וגם הוא אהב אותי מאד. קוראים וותיקים בוודאי זוכרים כמה חפרתי עליו בבלוג. הייתי איתו מגיל 20 וחצי עד גיל 23 וחצי והוא היה איתי מגיל 29 עד גיל 32.רציתי להיות איתו לנצח וגם הוא רצה להיות איתי לנצח. אני עד היום חושבת שהוא היה אהבת חיי ואני הייתי אהבת חייו.

נפרדתי ממנו בפרידה כואבת בה שנינו בכינו והתפרקנו לחתיכות קטנות, אבל זה היה המעשה הנכון לעשותו. לצד הכאב הרב, הייתה לי הקלה מסוימת, כי הנדנדה הזו נורא התישה אותי. כל פרידה כמעט מוטטה אותי וכל חזרה לקחה ממני המון כוחות נפשיים. היה טוב לדעת שזה נחתך סופית.

הוא היה מכה אותי בירך, לא מתוך אלימות אלא כדי להביע חיבה. זה נורא כאב לי וממש התחננתי אליו להפסיק והוא כל הזמן היה שוכח.

הוא היה מתלונן ללא הרף על הדירה שלי, בזמן שלא היה אפשר לבקר אצלו כי הוא גר עם ההורים.

הוא היה גרוע במיטה.

ולמרות ששנינו דיברנו עברית על בורייה, לעתים קרובות לא הייתי מבינה מה הוא אומר והוא לא היה מבין מה אני אומרת.

ואני לא מצליחה להבין איך הצלחתי להיות בקשר כזה. אם אין תקשורת טובה ולא צוחקים ביחד והסקס גרוע וצד אחד בטוח שהצד השני הוא אן.וי.אל.די מהלך והצד השני חושב שהצד הראשון טיפש - אז מה נשאר?  בסדר, הוא בחור טוב, אבל יש הרבה בחורים טובים. אני מבינה שהייתי איתו רק כי לא רציתי להיות לבד.

עדכון עריכה מאוחרת: עיעה - יצאנו בערך חודשיים. זה נגמר כי הוא היה בן 43, אני בת 25 וחצי ורצינו דברים אחרים. כאב לי כי היו לי פרפרים בבטן שלא היה לי מאז ימי בובי. גם במקרה של עיעה, אני יודעת שלא שיקר כשפירט את סיבותיו לפרידה, אבל בדומה ל-י, אם באמת היה רוצה - היינו מוצאים את הדרך להמשיך להיות ביחד.

א - עם א אני יוצאת בימים אלו. וטוב לי. וטוב לו.

אני חושבת שהוא האדם הכי מכבד והכי מכיל שהכרתי מימיי. הוא מצחיק אותי ומתייחס אליי יפה ומפנק אותי ומקשיב לי. וגם אני מכבדת ומכילה אותו, מצחיקה אותו, מתייחסת אליו יפה, מפנקת אותו ומתעניינת בו. 

אני מרגישה שאני לומדת ממנו הרבה והוא לומד ממני הרבה.
אני כל כך אוהבת לדבר איתו, לצחוק איתו, להתכרבל איתו, לשכב איתו, לאכול איתו, לצאת לבילויים איתו. וגם הוא אוהב לדבר איתי, לצחוק איתי, להתכרבל איתי, לשכב איתי, לאכול איתי, לצאת לבילויים איתי.

יש לי פרפרים בבטן עם כנפיים ענקיות. א ואני דיברנו על זה שגם לו יש רגשות אליי, אבל כנראה שקצת פחות חזקים משלי. אני יכולה לחיות עם זה. הוא אמר משהו שחשב שיפחיד אותי אבל זה רק שימח אותי: שאם יום אחד יחשוב שאנחנו לא מתאימים לחיים משותפים - יקום וילך. וזה שימח אותי, כי גרם לי להבין עד כמה אני לא מבזבזת את זמני לריק. אני כבר לא בת 16. אני רוצה להתמסד. וגם אם אני ארגיש שהוא לא האדם שאיתו ארצה לחלוק את חיי - אקום ואלך. אני עדיין לא יודעת אם כן או לא. גם הוא עדיין לא יודע. שנינו חושבים שאולי. ולשנינו טוב בצורה בלתי נתפסת אחד בזרועות השני.

אז זהו. שבת שלום למי שקרא את הפוסט בשבת.

שלכם,

נונה.