היי,

לפני שעתיים וחצי בערך פירסמתי פוסט בו כתבתי שהיום בצהריים א אמר לי שהוא חושב שאולי אנחנו צריכים הפסקה ביחסים, והוא הסביר בצורה הכי נחמדה שאפשר שהוא חושב שרגשותיי חזקים משלו ושזה עושה לו רגשות אשמה, למרות שגם לו יש רגשות אליי. ואני נפגעתי. 

והיום בערב הוא התקשר אליי. ודיברנו. כעסתי עליו. הייתי מוצפת, האגו שלי היה פגוע, הרגשתי כאילו מישהו הכניס לי אגרוף בבטן. אמרתי לו בערך כל מה שכתוב בפוסט הקודם. אמרתי לו שזה שהוא בצומת דרכים בחייו - לא מהווה סיבה לכלום. בכל חיים יש קשיים ואם באמת רוצים מישהו - לא מוותרים עליו בגלל נסיבות. ו-א הסכים איתי.

הוא הסביר שהדבר העיקרי שגרם לו לבקש את ההפסקה הזו, זה שהיה לו קצת לא נעים כששמע שיש לי פרפרים בבטן או שאני מתגעגעת אליו בטירוף, כי אומנם יש לו רגשות אליי, אבל הוא חושש שהם לא באותה רמה ושהוא אומנם מתגעגע, אבל לא יוצא מדעתו מרוב געגועים. 

הסברתי לו שלאנשים יש דרך שונה להביע את עצמם. גברים, עשרת מונים יותר גברים שהיו חרדים ולא מכירים מערכת יחסים בין גבר לאישה שלא במסגרת נשואים, מתקשים להביע את רגשותיהם במילים. אני זוכרת שבפעם הראשונה שאמרתי לו שיש לי פרפרים בבטן והוא לא אמר לי את אותו דבר בחזרה, אז הלכתי כולי פגועה לפסיכולוגית שלי והיא זו שאמרה לי שיש גם אנשים שמאוהבים עד עמקי נשמתם שמעולם לא הרגישו ספציפית פרפרים. אנשים מביעים את עצמם ואת רגשותיהם בדרכים שונות, גם כלפי הזולת וגם כלפי עצמם. לא רק הפסיכולוגית שלי אמרה לי את זה, אלא כל מי שהתייעצתי איתו והתייעצתי עם אנשים שונים עם אופי שונה וראיית עולם שונה. 

אמרתי לו שאני טיפוס מאד מוחצן. נתתי לו כדוגמא בנות מהלימודים שאחרי פעם וחצי שפגשתי אותן - כבר הייתי מסוגלת לחבק אותן עד לרמה שמעכתי אותם. שאני טיפוס שמאד מביע את רגשותיו. וגם שאני מרגישה דברים בצורה חזקה יותר: כשאני שמחה - אני קופצת עד השמיים. כשאני עצובה - בא לי לדפוק לעצמי כדור בראש. כשאני כועסת - אני מסוגלת להרוג מישהו. ולכן רק הגיוני שגם אם התגעגעתי באותו מידה כמוהו - נתתי לזה להציף אותי יותר ממנו. וגם אמרתי לו שאין דרך למדוד שהרגשות שלי יותר רומנטיים משלו. 

ועוד אמרתי לו שאני לא מתכוונת לשכנע אותו להיות איתי. שהוא פגע לי יותר מדי באגו. שאם הוא לא רוצה להיות איתי - הוא מוזמן ללכת להזדיין ולא איתי. ביי ביי ושילך לאלף לעזאזל. ואז תיקנתי את עצמי ואיחלתי לו כל טוב בחיים, אבל שיעוף מהחיים שלי. לא בכבוד שלי לרדוף אחרי אף אחד. אני לא מובן מאליו ואני לא אשב ואחכה בזמן שהוד מעלתו מתלבט.

וגם חקרתי את העניין הזה שמושקי הרשתה לעצמה לקחת לו את הפלאפון. שאלתי אם היא רוצה לחזור אליו. אמרתי שאני מרגישה כאילו הוא גבר נשוי ובוגד באישתו איתי. ו-א הסביר לי שזה הכי בעולם לא ככה. אין בינהם זוגיות בשום צורה. הוא לא רוצה לחזור וגם היא לא. היא פשוט מרגישה מתוסכלת שהיא מגדלת שלושה ילדים וחושבת שהוא בזמן הזה עושה חיים ולכן היא חוקרת על החיים שלו.

זו הייתה שיחה ארוכה מאד. היא נמשכה שעות, אבל השורה התחתונה היא ש-א אמר שהוא רוצה שנמשיך כרגיל. הוא ממש התחנן שאקבל אותו בחזרה. הוא התנצל. הוא אמר שהוא הגיע למסקנה שגם לו יש רגשות עזים אליי, אלא שהוא פשוט מגדיר אותם בצורה שונה וחווה אותם בצורה שונה. הוא התעקש שהוא לא רוצה לאבד אותי. הוא החמיא לי עוד ועוד. הוא אמר שמלכתחילה לא רצה להיפרד, אלא רק לחשוב על הדברים.

אמרתי לו שאני לא מוכנה. שאי אפשר לשחק בי ככה. לקרב ולהרחיק ולצפות שאני אחכה בזרועות פתוחות. הוא אמר שהוא יודע. הוא אמר שהוא מבין. הוא הדגיש עד כמה אני לא מובנת מאליו ושישקיע יותר ביחסים מעתה (תכלס, הוא השקיע גם עד עכשיו). ממש צרחתי עליו. אמרתי לו שאני לא מוכנה להסתכן בכך שהוא יעשה לי קטע כזה שוב. הוא הבין אותי. הוא הבטיח שזה לא יקרה ושיש לי כל זכות לזרוק אותו אבל הוא ממש רוצה עוד הזדמנות. שהארתי את הדברים באור חדש. שאני גורמת לו להכיר יותר טוב את עצמו ואת רגשותיו.

וכך השיחה נמשכה ונמשכה. תכלס, אמרתי לו שוב ושוב דברים שכתובים בפוסט הקודם. הוא התעקש שאני חשובה לו ויקרה לו, שיש לו רגשות אליי, שכיף לו בצורה בלתי רגילה איתי, שאני מיוחדת ולא שגרתית, שיש לי ראיית עולם מדהימה, שאני יפה וסקסית, שאני בחורה חכמה במיוחד ואינטלגנטית במיוחד ויכולה להיות גאה בעצמי על התואר ועל הדירה ועל איך אני מתמודדת עם קשיים בחיים בגבורה. הוא הוסיף שאני גורמת לו להיות אדם יותר מודע לעצמו, שהשיחות איתי מרתקות, שהוא מאושר בזרועותיי. עוד ועוד שבחים הרעיף עליי וניכר בו שהוא מתכוון לכל מילה.

הוא ביקש שוב ושוב עוד הזדמנות עד שנעניתי, אבל הבהרתי לו שזו הפעם האחרונה.

ואז קצת החלפנו תפקידים. פתאום אני התחלתי לחשוב שאולי הרגשות שלי יותר חזקים משלו והוא זה ששכנע אותי שהכול עניין של הגדרות ואופי.  

אז עכשיו ההפסקה תמה. אולי נצא מהמשבר הזה מחוזקים. מי יודע.

שלכם,

נונה.