היי,

אני מובטלת כבר שלושה שבועות וממשיכה לא לנקוף אצבע כדי לחפש עבודה חדשה. עכשיו, שכרטיס האשראי ירד לי אז אני במינוס 5700, בתחילת חודש הבא לא תיכנס לי שום משכורת וב5.1 ירד לי 1900 שקל שכר דירה (הסכום יעלה ל2000 בפברואר). אני יודעת שאני חייבת, ממש חייבת להתחיל לחפש. זה גם לא יהיה קשה למצוא, לאור העובדה שאני מחפשת משהו קליל כמו גלידריה או יוגורטיה או היות שחורף - קישריה. אבל אני לא מסוגלת לקום ולעשות את זה.

לא רק בנוגע לעבודה אני לא מסוגלת להזיז את עצמי אלא גם בנוגע לסידורים. שברתי את הדלת של החדר שלי. הדלת עשויה מזכוכית, היא הייתה סגורה והיה חושך, רציתי להיכנס לחדר ושכחתי שהדלת סגורה ובטעות נכנסתי בה עם האגרוף (לאגרוף שלום מלבד כמה שריטות שטחיות. הדלת התנפצה לרסיסים). ואני יודעת שאני צריכה לדאוג לזכוכית חדשה לדלת, או לקנות דלת חדשה ולא עושה את זה. כל יום דוחה את זה ליום שלמחרת.

והמסך של המחשב שלי לא עובד כבר איזה חודש וחצי. ביקשתי מאף פחוס להשתמש פה ושם במחשב שלו ושמאז שהוא נסע לתאילנד לפני שבועיים - אז ביצעתי השתלטות עוינת על המחשב שלו. ההורים שלי ביררו לי ומסתבר שמגיע לי תיקון בחינם, במסגרת האחריות, ושהמעבדה נמצאת במרחק הליכה מביתי וגם לשם אני לא טורחת ללכת. מתרצת את זה לעצמי שיהיה לי כבד מדי לסחוב את המסך, אבל הסיבה האמיתית היא עצלנות.

והציפרלקס. כבר כמעט שנה, מאז התחלתי לקחת ציפרלקס, אז אני מתקשרת פעם בשלושה חודשים לרופא המשפחה שלי בירושלים, מדברת עם המזכירה שלו ומבקשת שהרופא יחדש לי את המרשם לציפרלקס ואז שולחת את אבא שלי שיאסוף את המרשם ויקנה לי את הציפרלקס. כשאני חוזרת בסופשבוע לבית ההורים - אני לוקחת.

לפני כמה חודשים אבא שלי אמר שהם שידרגו את השירות וכבר לא צריך להראות לבתי מרקחת או לסופר פארמים שעובדים עם הכללית - את הדף של המרשם. אפשר פשוט להביא להם את הכרטיס של הכללית שלי ואז הם יכולים לראות במחשב את המרשם. בשבוע שעבר עמד להיגמר לי הציפרלקס והלכתי לשני סופר פארמים, אבל הם אמרו לי שהם לא עובדים עם הכללית, אז סינג'רתי את אבא שלי ללכת לסופר פארם בירושלים שעובד עם הכללית, אבל אז הסתבר שהמרשם נגמר לי. היות שלא נותר לי אפילו כדור אחד והיות שהיה יום שישי בצהריים ורופא המשפחה שלי כבר לא עבד - נתקעתי בלי ציפרלקס לשישי-שבת. אני צריכה באמת להתקשר אליו היום שיחדש לי את המרשם ואז למצוא סופר פארם שעובד עם הכללית ולקנות. תכלס, זה באמת לא כזה מסובך. אבל אני מתעצלת. גם הגלולות נגד הריון עומדות להיגמר לי וזה באמת יהיה רע ומר אם לא אקנה חדשות. 

וגם הפלאפון שלי. לפני חודש בערך נהרס לי המכשיר כי חדרו אליו מים מבגד הים בתיק שלי. קניתי מכשיר חדש ומאז אין לי מצלמה ואין לי אינטרנט. צריך לסדר משהו בהגדרות, שהחברים שלי לא הצליחו לסדר. אז אני צריכה ללכת להוט מובייל שיסדרו לי את ההגדרות ואולי גם כדאי לנסות ללכת לזה שמכר לי את המכשיר. החנות נמצאת במרחק פחות מחמש דקות הליכה מביתי. וכבר חודש אני דוחה לעשות את זה. למרות שהאינטרנט והמצלמה חסרים לי.

נראה שאני באמת בתנומת חורף, כפי שכתבתי כבר בבלוג. כמו הדובים, גם אני רוצה ללכת לישון ולקום בעוד שלושה חודשים. את כל היום אני מבלה מתחת לפוך. יוצאת מהפוך כדי להיפגש עם חברים או כדי לנסוע ללימודים, אבל זה הכול. אין לי כוח לסידורים והתרוצצויות. אין לי כוח לדאוג לדברים ולטפל בדברים. רק לישון ולהתכרבל מתחת לפוך. יחי הפוך! בחורף הפוך הוא חברה הטוב ביותר של הנונה.

ואני כועסת על עצמי שאני כזו עצלנית וכל יום מבטיחה לעצמי שהיום אתחיל לחפש עבודה, שהיום אלך לסדר את הפלאפון או אקנה ציפרקלס וגלולות והיום אלך לתקן את המסך של המחשב ואסדר את הדלת ופה ושם. אבל כל יום מחדש מסתכם בכרבול בפוך. עסק ביש.

היה לי ביום ראשון בשבוע שעבר בוחן באנטומיה, במסגרת לימודי התעודה בהדרכת שחייה. היום חזרו התוצאות - קיבלתי 65. מצד אחד, אני שמחה שעברתי. מצד שני, הציון הנמוך קצת מבאס אותי. והדבר העיקרי שמטריד את מנוחתי זה המשמעות של זה.

בתואר, לא היה לי ספק בשום מבחן, למעט סטטיסטיקה, שאני אעבור. השאלה הנשאלת לא הייתה אם אעבור. השאלה הנשאלת הייתה עד כמה גבוה הציון שאני אקבל. ואם הייתי מקבלת פחות מ85 - הייתי עושה מועד ב ללא היסוס. היו לי את כל הציונים באתר של האוניברסיטה וגם מקום באתר בו יכולתי לראות עד כמה הממוצע של התואר עלה או ירד, אחרי כל מבחן.

אבל נראה שפה המצב שונה. השאלה שאני שואלת את עצמי זה האם יש איזושהי חשיבות לציונים בלימודי תעודה. אני יודעת שאי אפשר לעשות לימודי תעודה שניה, כמו שאפשר לעשות לימודי תואר שני, ולכן הממוצע פחות קריטי, אבל האם יש לו איזושהי חשיבות בעולם? קשה לי להאמין שאין שום הבדל בין מישהו שקיבל בין כל המבחנים 100 לבין מישהו שקיבל בכל המבחנים 60.

חברה שלי אמרה לי:"איזה מצחיקה, הם הרי דורשים 60 בשביל לקבל את התעודה" ואני עניתי לה:"את מצחיקה בעצמך. גם בתואר דרשו 60 כדי לקבל את התעודה של התואר ובכל זאת אף אחד לא שאף לסיים בממוצע 60."

האם הציונים יהיו כתובים באיזשהו מקום? האם יכול להיות שיהיה גיליון ציונים? האם איזשהו מקום עבודה ירצה לראות את גיליון הציונים שלי? כי אם כן - זה רע, כי בניגוד לתואר שהיו עשרות מבחנים של עשרות קורסים, פה יש מעט מאד מבחנים ולכן כל ציון יבלוט לעין. האם יש בכלל ממוצע בלימודי תעודה?

אני חייבת לברר את זה.

סיפרתי להורים שלי בפעם הראשונה על א ביום שישי האחרון. הם לא קיבלו את זה יפה בכלל. אימא עוד הייתה עדינה, אבל אבא הגיע למצב שבו אמר שזה חוסר כבוד כלפיו (כלפי אבא שלי) אם לא אעזוב את א מיד. הסיבות לכך הם בדיוק הסיבות שמגיבים מסוימים בבלוג התנגדו לקשר שלי עם א: הפרש הגילאים, זה שיש לו שלושה ילדים, זה שהוא היה חרדי וילדיו ומושקי עדיין חרדים ובעיקר זה שהוא ומושקי עדיין לא התגרשו ברבנות. למחרת אבא שלי חזר בו מהמילים הקשות שאמר ואמר שזה דווקא נשמע שהקשר עושה לי טוב וגם טוב שאני נמצאת רק עם גבר אחד ושתכלס יהיה אפשר להסתדר עם הכול, אבל הדבר היחיד שהוא לא מוכן לקבל זה ש-א ומושקי עדיין לא התגרשו ברבנות.

בעזרת השם הכול יהיה בסדר.

שלכם,

נונה.