היי,

זה מה שקורה איתי כרגע, מחולק לתחומים:

עבודה

בשעה טובה שבתי למעגל התעסוקה. אני מתחילה לעבוד בסקרים. זה מבאס בתור אקדמאית, אבל זה קרוב לי הביתה, במרחק הליכה מהלימודים, עבודה שאני יודעת בוודאות שאני טובה בה, עם גמישות מטורפת במשמרות (כשלמדתי לתואר עבדתי במוקד בו דרשו מינימום שתי משמרות בשבוע, פה אפשר להגיע אפילו רק פעמיים בחודש) וגם זה משהו שיעזור לי לשלם חשבונות ולצמצם את המינוס הגדול. אסור לשכוח שהצבע של הכסף הוא אותו צבע בכל עבודה. וחוצמזה, זה רק לחודשים הקרובים, עד שאסיים את הלימודים.

לימודים

היה לי מבחן באנוטמיה שהיה לי קשה מאד. החומר כלל רק 20 עמודים, אבל זה היה 20 עמודים של סינית. קשה ללמוד על שרירים ועצמות. השמות באנגלית וכל הפרטים האלה דורשים לא רק הבנה אלא גם שינון, שזה משהו שאני גרועה בו. אני מקווה שעברתי. אין עדיין תוצאות. בהתחלה לקחתי את זה קשה, אבל אחר כך הבנתי שאנטומיה קשה לרוב האנשים, שצריך רק לעבור, שאני עדיין לא יודעת שלא עברתי ושמקסימום אעשה מועד ב. זה ממש לא סוף העולם. חוצמזה, נפטרתי מאנטומיה לכל החיים, או לפחות ללימודי התעודה האלה, כי בסמסטר הבא לומדים פיזיולוגיה, ששמעתי שזה הרבה יותר קל.

בשבוע הבא יש לי מבחן על כל החומר העיוני בהידרותרפיה. בניגוד למבחן באנטומיה, שהיה רק 20 עמודים שנאלצתי לירוק עליהם דם ועדיין אני לא בטוחה שעברתי, פה מדובר על פשוטו כמשמעו עשרות מצגות ובכל זאת אני חושבת שאקבל ציון בסביבות ה-90. החומר ברור ונהיר לי, מלבד תכונות המים ועוד כמה דברים קטנים.

החומר העיוני על כל הליקויים קל לי מאד, גם כי יש לי תואר בפסיכולוגיה, גם כי הרבה ממנו אני יודעת מידע כללי, גם כי יש לי יכולת הומנית מאד גבוהה וגם כי הרבה מהליקויים יש לי בעצמי.

אישרו לי להתחיל סטאז' בסוף פברואר. אני מאד שמחה.

חיי אהבה

לא ראיתי את א כבר שבוע. הילד שלו שפך על עצמו בטעות מים רותחים על היד והוא היה צריך לטפל בו.

אני מבינה ומכבדת את זה. אבל אני מתגעגעת. אני כל כך אוהבת את א. אני כל כך רוצה איתו עתיד ומייחלת בכל לבי שנצליח לגשר ולהסתדר עם כל המורכבות של החיים שלו ושל החים שלי, כדי שנוכל להפוך אותם לחיים משותפים.

חיי חברה

לאחרונה אני מבלה המון עם אף פחוס. אין פלא לאור העובדה ששנינו מובטלים ושנינו גרים ביחד. אבל הצלחנו לא לשגע זה את זו. אנחנו יושבים ביחד המון בדירה וגם בילינו כמה פעמים בשבועות האחרונות ביחד מחוץ לדירה. אני שמחה שאני כל כך קרובה לשותף שלי.

אני גם מבלה המון עם דורה. אנחנו גרות במרחק הליכה וכל הזמן שורצות זו אצל זו ומסתובבות ביחד בשכונה.

את צוצו גם ראיתי הרבה, אבל עכשיו אבא שלה בבית חולים, אז יש לה פחות זמן.

את מימי לא ראיתי כבר המון זמן. היא כל הזמן בחיפה. א ואני מתכננים לטייל שם ולבקר את מימי ובעלה.

עם פריקונת לא דיברתי כבר כמה חודשים.

פה ושם אני רואה את ג'ינג'ית. ג'ינג'ית היא גם ידידה של א ואנחנו כל הזמן מדברים על זה שנצא ביחד, אבל בנתיים זה לא קרה.

לא יודעת איזו כותרת לתת לזה

התחלתי ללכת לפסיכולוגית ולקחת ציפרלקס לפני בדיוק שנה, בפברואר הקודם. לאורך כל השנה האחרונה הלכתי אליה באופן קבוע, פעם בשבוע.

בפגישתנו האחרונה, לפני כמה ימים, הפסיכולוגית אמרה לי שעמדתי בכל המטרות שקבענו בתחילת הטיפול (בכלל לא זכרתי שקבענו מטרות ועודני לא זוכרת). מגיע מטעם קופת החולים 60 טיפולים במחיר של 160 שקל לטיפול ואנחנו עשינו כבר 49. סיכמנו שנעשה את ה11 הנותרים (אולי גם נרווח אותם על פני פעם בשבועיים במקום פעם בשבוע) ואז נפסיק. מקסימום אם ארצה לחזור - הדלת שלה פתוחה. היא גם תעשה לי הנחה שזה יעלה 200 במקום 250.

אני מאד גאה בעצמי על מה שאמרה לי. גרם לי להיות יותר מודעת לעד כמה התקדמתי בשנה האחרונה, כי לפעמים אני שוכחת את זה.

אני מאחלת לכל קוראיי סופשבוע נעים.

שלכם,

נונה.