שלום, אנשים שקוראים בבלוג שלי. מה שלומכם?

יש לי שותפה חדשה. הפעם מדובר על מישהי שלא תגור איתי רק באותה דירה אלא גם באותו חדר. הייתי מבועתת מפחד מהגעתה מפניי שאני אדם שמאד צריך את הפרטיות שלו. כשמשהו מעציב אותי או כשסתם בא לי להיות עם עצמי - אני צריכה שתהיה לי את האופציה ללכת לחדר שלי ולסגור את הדלת. מלבד זאת חששתי שלא נסתדר (זה שאין לי חברים בקיבוץ מותיר בי את חותמו) וגם יש לי בעיית שינה וחששתי שהיא לא תתחשב בי.

לשמחתי הרבה התברר שהבחורה החדשה היא בחורה מתחשבת, חמודה ונחמדה והסתדרנו נהדר. הצחיק אותי עד דמעות שהיא רוסיה. שוב ושוב אני מקבלת את ההוכחה לעד כמה טוב אני מסתדרת עם רוסים. רוב החברים הטובים שלי הם יוצאיי ברית המועצות.אני חושבת שאקרא לשותפה שלי בבלוג אולגה.

אולי זו תוכל להיות פתיחה של תקופה חדשה בקיבוץ. אולי אוכל להרגיש שם פחות בודדה ולהרגיש יותר שייכת. מי יודע? בכל מקרה, אני מנסה לא לפתח יותר מדי ציפיות. מי יודע מה יהיה בעתיד.

ביום רביעי האחרון החלטתי ללכת לישון לשעתיים לפני ארוחת הערב מפניי שהייתי מותשת מהעבודה. פתאום קולות שיחה רמים במסדרון העירו אותי משינה. קמתי כולי הפוכה והלכתי לברר מה קרה. מסתבר שהשותפה שלי לדירה (לא השותפה שלי לחדר אלא הבחורה שגרה בחדר לידי) איבדה את המפתחות לחדר שלה ולכן הזמינה את אחראי התחזוקה של הקיבוץ שימצא לה פיתרון. הוא הגיע יחד עם איזה בחור בן 28 שבא לבקר בקיבוץ שעשה הרבה רעש כשדיבר וצחק בקול רם.

אמרתי להם יפה שלום ונכנסתי להתקלח. באמצע המקלחת השותפה שלי לדירה פתחה קצת את דלת חדר המקלחת ושאלה אותי כשהיא מתגלגלת מצחוק:"צריכה עזרה?" מסתבר שזה היה הרעיון של הבחור הזה. כמובן שכעסתי וסגרתי מיד את הדלת.

בכל מקרה, אחריי שסיימתי להתקלח ולהתארגן, הציע הבחור הזה שבמקום שנלך לחדר אוכל - נלך לביתו של איש התחזוקה והוא יכין לנו ארוחת ערב. השותפות שלי לא רצו אבל אני הסכמתי. באתי איתם. כשהגענו לביתו של איש התחזוקה אז הוא אמר שהוא נכנס להתקלח ובנתיים השאיר אותי ואת הבחור לבד. פתאום עיני קלטה מחשב. מיד התחלתי להתלהב ולצרוח:"מחשב!!! מחשב!!!יש!!!מחשב!!!" תבינו שאין לי מחשב בקיבוץ ואני כל הזמן משתוקקת אליו.

בכל מקרה, אחריי שהבחור סיים לשחק סוליטר - אני התיישבתי לבדוק את המיילים שלי ואז הבחור התחיל לחבק אותי מאחור ולגעת בי. הוא ניסה למשוך אותי אליו כמה פעמים ואז בפראות התחיל לנשק אותי בכל הכוח ולהכניס את הידיים לתוך הבגדים שלי. הייתי מופתעת והמומה. ניסיתי להדוף אותו כמה פעמים עד שבסוף איבדתי את יכולת ההתנגדות כי הוא סחף אותי לתוך הנשיקה.

אחר כך איש התחזוקה חזר ושאל אם אנחנו רוצים לראות סרט בזמן שאנחנו אוכלים. אמרתי שבסדר אבל אני קופצת לרגע לחדר שלי להביא את המשקפיים שלי. כשהגעתי לחדר אז לא רק לקחתי את המשקפים שלי, אלא גם גילחתי מהר רגליים ושמתי קונדומים בכיס. הבנתי לאן דברים יכולים להוביל עם הבחור הזה.

חזרתי לביתו של איש התחזוקה ואז הסתבר שכל המתנדבים באו גם לראות את הסרט. ישבנו כולנו וראינו סרט בזמן שאני והבחור מכוסים באותה שמיכה והוא נוגע בי מתחתיה. זה היה הזוי ביותר. ידעתי שהבחירה בידיי - שאם רק אומר לו אז הוא יבוא איתי ונוכל ללכת לאיזשהו מקום ולשכב אבל נורא התלבטתי.

אחריי כמה שעות שבהם ישבנו - החלטתי. הודעתי לכל הנוכחים שאני יוצאת לסיבוב והוא כמובן מיהר להצטרף אליי. התבלטתי לאן נוכל ללכת, הריי השותפה החדשה שלי נמצאת בחדר שלי. בסוף מצאתי פיתרון. הגן! הריי ריק שם בלילה ויש שם מזרונים.

הלכנו לגן ואני אירגנתי מזרון ואז הוא מיד התנפל עליי. נישק אותי בכל הכוח והסיר ממני את הבגדים שלי במהירות הבזק כשהוא תופס אותי בשיא החוזק ונושך אותי בכל מקום. האמת שאני אוהבת משחקי שליטה ואני אוהבת קצת ברוטליות אבל אצלו זה היה מוגזם. הוא לא שם לב שאני כמעט נופלת מהמזרן או שהוא תופס אותי חזק מדי ומכאיב לי. הוא תפס אותי בחזה, בתחת ובכוס בכל עוצמה.

הוא רצה לשים קונדום ולחדור אליי מיד. ביקשתי שיחכה קצת. הוא הסכים והמשיך לגעת בי בחוזקה ולנשוך אותי. כמה דקות אחר כך הוא גמר אפילו מבלי שהספקתי לגעת לו בזין. זה היה ממש מוזר. מיד אחריי שגמר הוא היה מוכן שוב לפעולה.

חשבתי שעכשיו הוא יתמתן וירגע קצת אבל הוא המשיך להיות להוט וברוטלי. ירדתי לו קצת, התכחכחתי ברגל שלו ועינגתי את עצמי. הוא מאד נהנה, אבל מיד שוב אמר שהוא רוצה כבר לשים את הקונדום. אמרתי לו שאני רוצה שירטיב אותי יותר קודם, כי יכאב לי אם הוא יחדור אליי כשאני לא לגמרי רטובה. הוא הסכים. שם בכל זאת את הקונדום ואז דחף את האצבעות שלו לתוכי.

ואז קרה דבר מאד מאד מאד מגעיל. דבר באמת מגעיל שבחיים לא קרה לי בעבר. מה שקרה זה שהוא הוציא את היד שלו מלאה בדם. מסתבר שקיבלתי מחזור. איכס! יש מצב שהוא חושב שאני בתולה למרות שדיברתי איתו המון על הנסיון שלי.

הוא הסיר את הקונדום ואז אמר לי לעזור לו לגמור. ירדתי לו. יש לו זין ממש קטן וכנראה שהוא מודע לזה כי באמצע הוא שאל אותי:"אז מה? קטן מדי או בסדר?" מן הסתם עניתי לו שבסדר. הוא שאל למה אני מבואסת ועניתי לו שזה כי אני לא הספקתי לגמור. הוא ענה לי שלא נורא, כי יהיו עוד הזדמנויות כי הוא בא לבקר את החבר שלו גם שבוע הבא בקיבוץ.

אחריי שהכול נגמר - לא היה נראה שאני מעניינת אותו יותר. הוא רצה רק ללכת כדיי להגיע לבית של החבר לפניי שהחבר נרדם, כי הוא לא רצה להעיר אותו משינה כשידפוק בדלת. אני הייתי מאד מודאגת מהסדין על המזרון, כי המזרון שייך לאחד מהילדים בגן והסדין עליו היה מלא שפיך ודם. בסופו של דבר החלטתי פשוט להעלים את הסדין לחדר שלי וכך אף אחד לא יידע שום דבר.

יצאנו מהגן והוא היה לחוץ על למצוא את הבית של החבר, כי הוא לא מכיר את הקיבוץ וחוש ההתמצאות שלו גרוע כמו שלי. בכל מקרה, אני רק רציתי להתרחק ממנו כמה שיותר אז הלכתי לבית שלי. הוא נפרד ממני בחיבוק חפוז והלך לדרכו. הרגשתי חרא. אני לא רוצה לראות אותו שוב בחיים שלי.

איך אני מצליחה ליפול על החארות האלה? טוב, אני יודעת את התשובה. ככה זה כשכל כך קשה לומר "לא."

למדתי משהו חשוב על חברות בזמן האחרון. חברים אמיתיים הם לא בהכרח אלה שמדברים איתם בטלפון כמעט כל יום ונפגשים איתם בכל הזדמנות אפשרית. חברים אמיתיים הם אלה שגם אם לא תראה אותם חודשים ואז תיפגש איתם - תוכלו לדבר בחופשיות כאילו אתם מדברים כל יום.

בשנים האחרונות המון אנשים נכנסו ויצאו מהחיים שלי. היו חברים שהקשר איתם ניתק לחלוטין ברגע שמשהו מנע מאיתנו להפגש בתדירות גבוהה, משהו כמו צבא או שירות לאומי או שאר נסיבות שמרחיקות בין אנשים, אבל גיליתי שיש בחיים שלי מספר אנשים שתמיד יהיו חלק ממני. מספרם אומנם מצומצם אבל קשה למצוא חברי נפש אמיתיים.

כשהייתי בחטיבת ביניים הכרתי מישהי שהייתה החברה הכי טובה שלי במשך שנים. בגלל נסיבות שאני לא רוצה להכנס אליהם עכשיו - הפסקנו להפגש מחוץ לבצפר בתחילת יב ולא ראיתי אותה מאז סיום התיכון, אבל ברור לי שאם אני אכנס להריון למשל - אוכל לפנות אליה לעזרה. ברור לי שאם היא תעבור לעיר אחרת למשל - אני אהיה שם לתמוך בה. ברור לי שהיא תהיה מוזמנת לבר מצווה של הילדים שיהיו לי וברור לי שאני אהיה אורחת כבוד בחתונה שלה. אנחנו תמיד נהיה חלק מהחיים אחת של השניה, מהסיבה הפשוטה שהיא חלק ממני ואני חלק ממנה.

לא נפגשנו בשמונת החודשים האחרונים (מאז סיום הלימודים) אבל דיברנו בטלפון בערך שלוש פעמים כל חודש והיא יודעת, בראשי פרקים, על כל נקודות המפנה החשובות שלי. גם אני יודעת אותו דבר עליה. ביום שבת החלטנו שניפגש ואני יודעת שנדבר כאילו אנחנו מתראות כל יום ולא כאילו לא התראינו שמונה חודשים.

בחצי השנה האחרונה יש לי את ג - החברה הכי טובה הנפלאה שלי. יש בננו קשר עמוק וחזק. שרדנו את זה שיצאתי עם אחיה ועוד קשיים רבים אבל החברות בננו עמדה בכל מבחן. נכון לעכשיו אנחנו מנסות לדבר ולהפגש לעיתים כמה שיותר קרובות, אבל אני יודעת שהחברות איתה היא לכל החיים וגם אם יום אחד נסיבות יפרידו בננו - הקשר בננו מספיק עמוק כדיי לא להתנתק לעולם. היא חלק ממני ואני חלק ממנה - לנצח.

ואסיים את הפוסט בשאלה: אם אני מתעטשת ואז אומרים לי "לבריאות" ואז שניה אחר כך אני מתעטשת שוב - האם צריך לומר לי שוב "לבריאות" או שה"לבריאות" הראשון תופס? אכן סוגיה מטרידה:)

וואו, זה היה פוסט ארוך.

שלכם,

נונה.