הגיטרות בפתיחה של הדיסק של אביתר בנאי מרגיעות אותי

אני תוהה האם זה אינסטינקט שפּוּתח ונרכש בגלל שמיעה מרובה בתקופות מסויימות ובמצבים מסויימים

או שבאמת אלו האקורדים עצמם

אם להיות אובייקטיבית: כנראה שהאופציה הראשונה היא הנכונה, מאכזב משהו

מאידך: מדהים מאד (ומפחיד מאד, בהדי הדדי) כיצד זרעי אינסטינקטים נזרעים בַּגוּף ומנביטים עלעלים דקים, עד שבסוף הופכים לישויות ממשיות שמתעוררות ונעתרות לדברים שסביבנו (צלילים טעמים ריחות מזג-אווירים תנועות וכולי)

ביום ראשון עד שהחברותא שלי הגיעה,

ישבתי בבית המדרש ודפדפתי בספר תהלים, מאחד הפרקים שבסוף (קוּף לָמֶד משהו) ואחורה,

וממש בסוף, כשהגעתי כבר להתחלה

מצאתי פרק שהוא מאד אני בימים הללו, ימים של כאב גדול שהתחפש לאפאתיות

קודם כל ראיתי את הפסוק האחרון, הוא היפה מכולם. אבל גם שאר הפרק נִגלה לי אחר כך

לַמְנַצֵּחַ אֶל-הַנְּחִילוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד.
אֲמָרַי הַאֲזִינָה השם בִּינָה הֲגִיגִי.
הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי-אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל.
השם, בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי, בֹּקֶר אֶעֱרָךְ-לְךָ וַאֲצַפֶּה.
כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע.
לֹא-יִתְיַצְּבוּ הוֹלְלִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ. שָׂנֵאתָ כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן.
תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב. אִישׁ-דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב השם.
וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל-הֵיכַל-קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ.
השם, נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי. הַיְשַׁר* לְפָנַי דַּרְכֶּךָ.
כִּי אֵין בְּפִיהוּ, נְכוֹנָה קִרְבָּם הַוּוֹת. קֶבֶר-פָּתוּחַ גְּרֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן.
הַאֲשִׁימֵם, אֱלֹהִים. יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם.
בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמוֹ כִּי-מָרוּ בָךְ.
וְיִשְׂמְחוּ כָל-חוֹסֵי בָךְ, לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ.
וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.
כִּי-אַתָּה, תְּבָרֵךְ צַדִּיק, השם כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ.

*כתוב: הושר (!)

כְּשֶׁאֲנִי נִשְׁאֶרֶת לְבַד אֲנִי מְצוּצָה וְרוֹצָה לָמוּת,

לְהִתְעַטֵּף בְּנוֹצוֹת הַפּוּךְ שֶׁל הַחֲשֵׁכָה

לִשְׁקֹעַ בָּהּ כְּמוֹ צוֹלֶלֶת רְצוּצָה

וְלַעֲצֹם אֶת עַצְמִי בְּשֵׁנָה.

כְּשֶׁאֲנִי נִשְׁאֶרֶת לְבַד כֹּחוֹתַי נוֹזְלִים

מִכָּל פִּתְחֵי גּוּפִי אֶל הָאֲדָמָה

אוֹזְלִים אוֹתִי חֲלוּלָה, מְבֹהָלָה,

נִשֵּׂאת בָּרוּחַ רְשָׁעָה כַּמּוֹץ.

כְּשֶׁאֲנִי נִשְׁאֶרֶת לְבַד אֵין לִי אֲנִי

בִּכְלָל, יֵשׁ לִי רַק אֵין זֶה

וְאֵין הַהוּא וְאֲהָהּ

וְכָל אֶחָד אֶבֶן עָלַי.

(חמוטל היקרה)