אין פה מה לקרוא

סטאטוס חדש - אין אה ריליישיאונשיפ עם הצבא.

אז ככה - התגייסתי, קיבלתי דרגות קמ"א, שוחררתי לחודשיים בטלים בבית ולפני כחודשיים חזרתי רשמית לשרות (שיסתיים לו הרחק בגיל 28-29 כזה).

עברתי "הכשרה" של חודש עם עתודונים כמותי ולאחר מכן שלושה שבועות הכנה, בהם ישנתי באוהלים והכרתי את מבנה חה"א ואנשיו מקרוב ואת טמטום הצבא וברגיו הקטנים עוד יותר מקרוב.

השבוע האחרון כלל בחובו ימי חופש כפויים (אך מבורכים) במהלכם - טאטדם טאטדם! - הצגתי את פרוייקט סיום התואר שלי ובכך בעצם סיימתי עם כל התחייבויותי לתואר! ווהו!

ביום רביעי חוזרים לישון במדבר וביום חמישי השכם בבוקר יצא אוטובוס משערי באר שבע (הקרויה כך בגלל שבועה ולא המספר 7) ויובלני לבה"ד 1.

אך העניינים לא הולכים כה חלק. שינויים בסטאטוס הרפואי שלי (דבר שעלול לקרות כשנעדרים מהצבא 6 שנים, מאז הצו הראשון) גרמו להתרוצצויות בועדות רפואיות לצורך עדכון הפרופיל. הדבר גרם לכך שכעת, יומיים לפני הפאקינג בה"ד 1, אין בידי את הטפסים הנחוצים שבלעדיהם יבעטו לי בתחת ויעיפו אותי בטיל לכל רוח שמיים שאבחר. מאוד מתסכל.

אז אני צריכה לנדנד ולהלחם ומה זה אין לי כוח. קל יותר להגיד - קקה עליהם. זה דופק גם אותם שאני לא יוצאת לבה"ד 1, כי זה אומר שבעצם יצטרכו למצוא לי תפקיד אחר, כי כרגע התקן בכלל לא פנוי עבורי. שיתאמצו קצת כל המתעכבים הדפוקים בצבא שקשה להם להזין משהו לתוך משהו, תוך קליטת המצב הרגיש, ולסגור את העניין.

בלילות אני מתחבטת בשאלה אם אצא או לא אצא, דבר המדרדר את שנתי (הנהדרת לרוב) ולא ממש מעודד אותי להתאמן לבר-אור וללמוד למבחני הכניסה.

אגב בר-אור - שיפרתי ריצה ל-11:15, שעבורי זה יפה מאוד, במיוחד כשבר-אור הפתיחה ב"הכשרה" היה שוק אחד גדול והיה 14:30. גם שיפרתי שכיבות סמיכה ל-23 מ...אחד בערך. גם טוענים שרזיתי - שזה גם נחמד, למרות שהמשקל לא מראה שינוי.

ישבתי עכשיו בבית מספר ימים ורק בלסתי ושכבתי במיטה ואילו שם הספורט חוגג וכך גם האוכל השומני והלא מגרה בעליל ועל כן יש מקום לחשוד לחיטוב קל עד בינוני.

אבל שוב - שום דבר לא ברור. אצא או לא? האם למישהו אכפת? מה אני בכלל בכל מערכת הצבאית הלא מובנת הזו בכלל? מה טומן בחובו העתיד?