באתי אליהם לפגישה השבועית. היה נושא, שאלתי שאלות, התפתח דיון, עשינו הכללות, בנינו כמה מודלים, צעדים ראשונים בתכנית עבודה... "יש מצב שתיישמו את מה שבנינו כאן?" אני שואלת בזהירות לפני שנפרדים "בטח" עונים לי שני קולות מהוססים..

לפני שבאתי אליהם הם אף פעם לא נפגשו כקבוצה, כצוות. הם עובדים באותו מקום אבל כל אחד מהם מנהל קבוצה אחרת. הם חושבים שאין שום דבר משותף שיחבר ביניהם. מרגישים את זה מיד. חלקם אומרים לי "מה יש לי ללמוד ממנו? זה בכלל לא אותו נושא" ככה זה עם צוותים חדשים. בהתחלה אפשר להרגיש שהם באים לפגישה כי מישהו 'שלח אותם'. לפעמים הם באים בגללי. הם מאד מנומסים ומשתפים פעולה אבל אני יודעת שאם היו שואלים אותם אם צריך את זה ומה הם מרוויחים מן הפגישות אז הם היו אומרים שזה מיותר.

זו לא תחושה נוחה במיוחד לדעת שאני צריכה לרתום אנשים למשהו שהם לא מאמינים בו. כל פעם אני מחפשת את המקום שבו נמצאות אצלם האנרגיות שיגרמו להם לשתף פעולה. אני עסוקה בשאלה איך משכנעים את הבלתי משוכנעים?

אם הייתי עובדת עם כל אחד בנפרד – זה היה הרבה יותר קל. בצוות זה תמיד סיפור. במיוחד אם זה צוות שקודם בכלל לא היה צוות. איך תיווצר תחושה שזה "שווה", שלעבודת הצוות יש ערך מוסף שלא יכול להיווצר אצל כל אחד לבד? איך מזהים את הערך המוסף הזה? אני תמיד אומרת להם שצוות זה לא בכל מחיר. אם את הערך המוסף שלו ניתן להשיג גם לבד, אז בשביל מה צוות?  צוות זה בעיקר בשביל ה: 1+1 = 3.

לפני שבועיים נוצרה הזדמנות. הם הביאו בעיה כזו שמטרידה את כולם מאד. כל מה שתכננו ועשו  בעבר - לא הביא את התוצאות המקוות. לי זה נפל מהשמים. היה דיון טוב בנושא. בסוף הצעתי שכל אחד מהם יחזור אל הצוות שלו ויחד יגבשו הצעה משלהם. הם הסכימו. ככה חשבתי יהיו לנו לפחות חמש הצעות ונוכל לבנות מזה משהו ממש טוב.

עבר שבוע

רוב חברי הצוות לא כתבו, אפילו לא כטיוטא, את הרעיון שהם העלו. כמו שהרעיון עלה, כך הוא נשאר... בשבוע אחרי זה, אחת המשתתפות הביאה משהו שכתבה לפעם אחרת. זה לא היה דומה למה שהסכמנו עליו. זה היה בכיוון אבל בכלל לא התאים. בכל זאת שיבחתי אותה בגלל שהיא הביאה משהו. השאר.. כל אחד סיפר משהו.. אמרו שלא צריך תכנית, שהם יודעים בדיוק מה צריך לעשות, הם עושים את זה שנים..

לא ידעתי איך לשכנע אותם שלכתוב זה משהו אחר. לכתוב זה הצעד הראשון בדרך לממש את הדברים. שהכתיבה היא לא רק מילים. היא פעולה שמובילה אחר כך ליישם את הדברים. היא מאפשרת את הבסיס לבחון את הרעיון, המסר, את התכנית ולאור זאת, להתאים לכיוון בו הם מעוניינים.  שמרגע שהדברים כתובים, קל ונוח יותר להתייחס אליהם: לפעול לאורם, להתווכח אתם, לשנות ולהתאים אותם וכן הלאה וכמובן, לעקוב אחר הביצוע שלהם.

ובכל זאת, לא הצלחתי לשכנע אותם לכתוב את התכנית.

במפגש האחרון התנהל ויכול על בשביל מה אנחנו צריכים לכתוב את זה. הם ניסו לשכנע שכבר יש להם את זה כתוב, אמנם בצורה קצת אחרת מזו שהסכמנו עליה...

זה דומה הם אמרו לי גם אחרי שעשינו תרגיל והם אמרו שזה בכלל לא אותו דבר.