לא במקרה בחרה זלדה בכותרת `ערב יום הכיפורים` לשיר אינטימי כל-כך, העוסק ביחסים שבינו לבינה. זלדה נוטלת מקדושת יום הכיפורים רק את תחושת השקט המיוחדת של הזמן הנעצר מהמולת היומיום. היא מתארת רגע נדיר של אינטימיות, רגע שבו בני-הזוג יכולים להרחיק את עצמם משאר בני-האדם ומן העולם כולו, וליצור לעצמם להרף עין תחושה יחידה במינה של מקום בטוח שאין כמוהו, שהוא לב-לבה של האהבה. האינטימיות הזו, בה שבה בני-הזוג מתנתקים מכל המחויבויות שלהם ומקדישים את מלוא תשומת-לבם זה לזה, יוצרת בדידות גדולה ורק האהבה המיוחדת שלהם היא שהופכת את הבדידות לחיבור ולתחושת ביטחון שאין כמותה, כמו נר שיכול להאיר את מרחבי הים.

הניגוד העצום הזה שבין קודש לחול, שבין היומיום לבין ערב יום הכיפורים, מאפשר להציג את הרגע היחיד והמיוחד של האהבה האינטימית, רגע המאפשר להתנתק מן העולם כולו ולהיות זה עם זה. וכאשר הרגע הזה חולף אנו שבים ונטמעים בעולם שסביבנו, כמו מי שהולך להתפלל עם העדה בהיכל, כאחד מן העצים ביער.

וככה אני בוחרת להסתכל על מהו יום הכיפור בשבילי. יום של אינטימיות ושל התחברות עם תחושת השקט ועם הזמן שנעצר לכמה שעות, התרחקות מהעולם שבחוץ והתכנסות אל העולם שבפנים. בתוכי. ולהקדיש את כל תשומת הלב לכל מה שמתרחש מסביב.

גמר חתימה טובה