כְּשֶׁאֲנִי מְאֹהֶבֶת אֲנִי דְּחוּסָה כְּעָנָן

עֲמוּס גְּשָׁמִים,

מַגִּיר מָטָר.

כְּשֶׁאֲנִי מְאֹהֶבֶת

אֲנִי כָּל דָּבָר

שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת בְּדַעַת אִישׁ.

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת

בְּפָנִים תְּמֵהוֹת:

מַה יָּכוֹל לִקְרוֹת לִי

שֶׁלֹּא קָרָה לִי עוֹד?

אֲנִי תְּלוּיָה מֵעַל עָנָן

מִבְּלִי לִפֹּל.

בְּלִי כְּנָפַיִם, בְּלִי מָקוֹר.

פַּעַם, כְּשֶׁהָיִיתִי מְאֹהֶבֶת

כְּבָר לֹא הִרְגַּשְׁתִּי

חֹם אוֹ  קֹר.

(דליה רביקוביץ - מחבואים)

לקראת חג האהבה, שורות של דליה רביקוביץ, שידעה משהו על התאהבויות גדולות. כאן מתוך השיר "מחבואים" המזכיר לא במקרה את השיר המוקדם שלה "כישופים", שגם בו היא היתה כל מיני דברים מתחלפים ("היום אני גבעה/מחר אני ים"). וגם בו היא כנראה היתה מאוהבת. 

מתוך "כל השירים עד כה" (הקיבוץ המאוחד).