לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


מתחת לחזות הלוחמנית מסתתרת נפש אחרת..
Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2018

טיול על הגג


באותו סוף שבוע לא הרגשתי כל כך טוב. הדלקת בעיניים שממנה אני סובלת לאחרונה
הופיעה שוב ותפסה אותי לא מוכנה. לא היו לי תרופות מתאימות. אלה של הפעם הקודמת
נגמרו לי ולא היה לי מושג איך אתפוס את הרופא הדתי שלי ביום שישי. החלטתי ללכת על
משהו טבעי. קומפרסים של תה. כמו שאמא שלי היתה עושה. היה במטליות הטבולות בתמצית
התה שהנחתי על העיניים שלי  משהו מאד
מרגיע.


בסוף השבוע נסענו לבקר את סבתא אידה ששכבה בשיקום בבית החולים, לאחר
הניתוח לאיחוי עצם הירך. בהתלהבות גדולה היא ספרה לנו על הטיול שרם עשה לה ברחבי
בית החולים, כשבא לבקר אותה אתמול. פעם ראשונה שהיא זוכה לסייר בבית החולים מאז
שהגיעה לשם לשיקום. על כסא הגלגלים הוא דחף אותה והיא הצביעה לאן היא רוצה שיקח
אותה. לא טיול גדול אבל בכל זאת טיול. היא לא אהבה את בית החולים הזה. היו לה
זיכרונות לא טובים מהמקום הזה מהתקופה שסבא יוסי היה מטופל שם. בכל פעם שבאנו לבקר
היא לחצה עלינו להעביר אותה למקום אחר ומתי היא הולכת הביתה. אחרי הטיול שרם עשה
לה בבית החולים היחס שלה למקום הזה השתנה. הכי הרבה רצתה שניקח אותה לטייל על הגג
של הבניין. מהגג אפשר היה לראות את כל חיפה פרושה לפנינו כמו על כף היד ואפשר היה
לראות גם את הבית שלה. מרחוק אמנם אבל בכל זאת בית.


על הגג היא גם הסכימה שנדבר על איך היא תסתדר אחרי שתשתחרר מבית
החולים ולשם שינוי זה היה באווירה מפויסת ולא בצעקות כמו בפעמים הקודמות. מבחינתה מהמקום
הזה יוצאים רק הביתה. לנו זה היה ברור שכרגע הדבר הזה הוא בלתי אפשרי. אם היא
הולכת הביתה היא חייבת עזרה צמודה כי לפניה עוד תקופת שיקום ארוכה. במצבה היא לא
יכולה להסתדר לבד. כל ההסברים שלנו נפלו על אוזניים אטומות. "הביתה הביתה"
חזרה ומלמלה לעצמה תוך שאלי דוחף את העגלה ואנחנו שוברים את הראש איך יראה
ה'הביתה' הזה. בשלב כלשהו היא התעייפה והשתתקה.


הראות באותו בוקר היתה טובה במיוחד. בנמל חיפה עגנה ספינת תיירים גדולה.
מרחוק אפשר היה לראות שהיא תופסת את כל הרציף. אחרי הטיול הקצר על הגג התיישבנו
בפינה מוצלת וקרירה. הוצאתי מהשקית קצת פירות ואת העוגה שהבאתי מהבית. למראה עוגה
אורו פניה. בגלל הסכרת היא ניזונה מתפריט דיאטטי ולא נותנים לה לאכול דברים
מתוקים. על הגג אף אחד לא ראה. אחרי שהתעדכנה בשלום הנכדים והנינה, וקראה את המכתב
של הבן של הבן דוד מקנדה שמסר לה איחולים להחלמה מהירה, אמרה בשקט שהיא מסכימה
שיהיה איתה מישהו בבית כשתחזור הביתה אבל בתנאי. איזה תנאי שאלנו? שלא נביא לה
פיליפינית. היא רוצה את בדרה, המטפלת הערביה של השכנה שלה.


תחושה של הקלה הציפה את כולנו. אמנם היא עוד לא יוצאת הביתה אבל לפחות
יש פריצת דרך. יש כיוון. יש משהו שאפשר לעבוד עליו בתקופה הקרובה.


בדרך הביתה צלצלתי לרם ספר לו על הטיול על הגג שעשינו ושסבתא הסכימה לעניין
המטפלת. הוא אמר שהוא מתכנן טיולים נוספים עם סבתא בביקורים הבאים כי הוא מרגיש שזה
עושה לה חשק להחלים מהר.

בדרך הביתה שמתי לב שהדלקת בעיניים כמעט ולא הטרידה אותי בזמן הביקור. מחר היא בטח תעבור


 

נכתב על ידי , 12/2/2018 06:54  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמזונה ב-16/2/2018 15:21




106,077
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמזונה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמזונה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)