סוף השבוע הזה היה בשבילי חוויה מאד מיוחדת. לא לטובה.
הטלפון הנייד שלי שבק חיים. 3 טיפות של מים גרמו למכשיר הזה לצאת לגמרי מאיפוס  ופתאום מצאתי שלגולם הזה יכולים להיות חיים משלו. חלק מהמקשים לא עבד והחלק האחר עבד באיזה היגיון פנימי שלא יכולתי להבין אותו.

לכו תבינו היגיון של טלפונים ניידים.

בהתחלה ניסיתי אבל מהר מאד הבנתי שזה משהו שלא אוכל לפצח.

הבנתי שאין טעם להלחם והינחתי לדברים כמו שהם. אחרי הכל, סוף השבוע מתקרב. מה כבר יכול לקרות?

אחרי סוף השבוע המסקנות מאד מעניינות ומאד חיוביות.

היה נחמד לבלות שבת שקטה. לא להיות זמינה כל הזמן. מי שבכל זאת רצה לדבר איתי יכול היה למצוא אותי בטלפון בבית או במייל.

היה לזמן נוכחות אחרת. במידה מסויימת זה היה סוג של תזכורת לימים שתכף יבואו. לימים שבהם אני אשקע בשקט הזה ואתמסר לו לגמרי.

מישהו שאל אותי השבוע מה עושה אותי מאושרת.

אז מה עושה אותי מאושרת? זו רשימה חלקית
ללמוד דברים שמעניינים אותי לא רק ברמה האינטלקטואלית אלא בעיקר ברמה של החוויה האישית (שזה עובר דרכי) שאני מרגישה שזה שינה אותי.

כשאני עובדת עם אנשים על תהליך משמעותי שיש לו תוצאות בשטח.

כשמפרגנים לי על דברים שאני טובה בהם.

כשמישהו אומר לי שכתוצאה ממה שלמד ממני/שמע ממני חל שינוי אצלו

לראות את הילדים שלי מאושרים ומגשימים את עצמם.

שיחה עם חברה.

לכתוב. לכתוב. לכתוב.

לבהות

לשקוע בסרט שמדבר אלי ושמשאיר אותי חושבת עליו שעות אחר כך

להגשים משהו שמאד חלמתי עליו

עוד פחות משלושה ימים...