תכתבי משהו ביקשה ממני יונית יחד עם ההזמנה לבוא לערב הרמת כוסית שכבר מזמן נהפך למסורת אצלנו ואני הסכמתי. בימים שהתלבטתי על מה לכתוב במייל התחילו  להגיע אגרות ברכה לקראת השנה החדשה. כל ברכה - יצירת פאר. אחת יותר מתוחכמת מחברתה, זו מזמרת וזו קופצת וזו יצירת אומנות מרהיבה. הברכות האלה הציפו בי געגוע וים של זיכרונות לשנות טובות של פעם.

כל שנה לקראת החג הייתי רואה את אמא שלי עסוקה בכתיבת ה'שנות טובות'. מהרגע שגיליתי עניין היא שמחה להעביר אלי את ההתעסקות במשלוח הכרטיסים.

כמה שבועות לפני שהחג היה מגיע הייתי מוציאה את הרשימה ומעדכנת את מי שנוסף ומוחקת את מי שכבר לא צריך לשלוח לו. אמא שלי היתה מעדכנת את החברים והקרובים ואבא שלי היה מוסיף לה את האנשים שלאנשים שיש לו איתם עניינים.

אחר כך הייתי נוסעת על אופניים למרכז. כל החנויות היו מציבות דוכנים גדולים בפתח עם מבחר שנות טובות. היו כאלה עם ריח של פרחים ואלה שעליהן היו פזורים פתיתי זהב נוצצים ותמונות מהתנ"ך של קבר רחל ושל אברהם בזקן לבן ארוך יושב מתחת לעץ האשל והכבשים מתרוצצות סביבו ותמונות של אליעזר ורבקה ליד הבאר ושנת עליה ושנה טובה עם מפריחי יונים וחיילות של צהל ומצעד צה"ל עם הטנק ושנת שלום ובטחון...

היו כאלה שיש בהן רק צד אחד וכאלה שנפתחות וכותבים בפנים.

אני הייתי מסתובבת שעות מתקשה להחליט מה לקנות. ומה הכי כדאי.

אחר כך הייתי חוזרת הביתה ומתחילה לכתוב את הברכות.  אמא שלי תמיד היתה מוסיפה עוד משהו על הברכה, מאחור, שיהיה יותר אישי. בשבילה זו היתה דרך לשמור על קשר עם הקרובים הרחוקים. אבא שלי היה חותם על ה'שנה טובה' שידעו שזה ממנו. תמיד היתה איזו תוספת כמו אישית כמו "מקווים שנתראה בשנה הבאה" "שנת בריאות" או ד"ש מהדודה ברוסיה.

לכל כרטיס היתה מעטפה מתאימה בגודל עם הכתובת. אחרי שהייתי מדביקה את הבול בצד ימין למעלה הייתי הולכת לדואר ומשלשלת את כל החבילה של ה'שנות טובות' לתיבה האדומה הגדולה.

אחר כך היה מגיע החלק של הציפיה. כל יום כשהייתי חוזרת מבית הספר, הייתי מחכה לדוור. בימים שלפני החג התיק שלו היה מלא ועמוס. חוץ מהתיק הגדול על הכתף היו לו עוד תיקים שתלויים על האופניים ועוד חבילות של מכתבים על הסבל מאחור, מסודרים לפי הרחובות ולפי מספרי הביתים. מהחלון הייתי מציצה ורואה אותו מוציא את השנות טובות שלנו. הייתי סופרת יחד איתו: 1, 2, 8, 10...

לפעמים הוא היה מגיע לפני שהייתי חוזרת מבית הספר ואז כשהייתי פותחת את הדלת הייתי מוצאת את כל השנות טובות מתחת לסף הדלת. ברגעים האלה לא היתה  מאושרת ממני.

ואז הייתי פותחת וקוראת. מתפעלת מהשנות טובות שהגיעו מתל אביב ומחיפה ומהדודה בחולון ומהדודה בקיבוץ...

עדיין ניתן למצוא שנות טובות למכירה בחנויות, אבל מי באמת שולח בימינו שנות טובות בדואר..