לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


מתחת לחזות הלוחמנית מסתתרת נפש אחרת..
Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2007

השבוע זה לא עבד


קיימים מצבים בחיים שבהם מישהו יכול להגיד לי משהו ולגרום לי להיעלב ואפילו לבכות, בעוד שבפעמים אחרות, אותה הערה יכולה לגרום לי שאתעלם ממה לגמרי ואפילו אצחק ממנה. מה ההבדל? למה פעם אני מגיבה בצורה אחת לאותה הערה ופעם בצורה אחרת? הכל תלוי במצב השכלי והרגשי שבו אני נמצאת ברגע שהאירוע הזה קרה.

אני מכירה אותה מזמן. אנחנו עובדות יחד כמה שנים. יש לה קטעים שבהם אני חשה טון של התנשאות, התנהגות של "אני יודעת הכי טוב" וגם מה שאני נוהגת "השביעיה הסודית" שומרת אינפורמציה קרוב לבטן. אני אף פעם לא מבינה מאיפה הצורך הזה בא ומה הוא נותן, אבל כבר למדתי שלאנשים יש צרכים שנובעים מכל מיני דברים שבכלל לא קשורים אלי... בדרך כלל אנחנו מסתדרות מצויין ויש בינינו הערכה הדדית. לא בטוח שהייתי בוחרת בה כחברה שלי ביומיום אבל בעבודה אנחנו חברות די קרובות. אנחנו עמיתות לעבודה אבל במובן מסויים היא יכולה לחשוב שהיא 'מעלי'. וכל זה למה? כי היא ממוקמת קרוב יותר למקום שבו מקבלים החלטות. אני יושבת על אותו ציר אבל בקצה מרוחק יותר. לי זה ממש לא איכפת, אם זה עושה לה טוב להרגיש ככה חשובה...

כשבאתי לפגישה השבוע היה לי מצב רוח טוב. זה פורום מקצועי שנפגש אחת לתקופה. באמצע הייתי צריכה לצאת לפגישת עבודה קצרה בחוץ. היציאה הקצרה הזו גררה אחריה תגובות שמאד לא אהבתי. בסיום הפגישה היא אמרה על האירוע הזה כמה משפטים חסרי פרופורציות ומוגזמים, שהעידו על נוקשות והשאירו אותי נדהמת. היה בהתנהגות שלה טון מתנשא של אחת שיודעת הכי טוב איך צריך להתנהג.

כל ההתנהגות הזו לא היתה חדשה לי. כבר פגשתי אותה בסיטואציות דומות הקשורות בי או באחרים. ידעתי להתייחס אל הדברים באופן שבו הפקתי מהם את הלקחים הנכונים לי. הפעם, זה לא עבד. הפעם נעלבתי. נעלבתי מאד.

התוצאה של המצב הזה היתה לא טובה מבחינתי. חזרתי וטחנתי את המקרה הזה בראשי כל השבוע וזה גרם לתחושת העלבון שלי לשקוע בי עוד ועוד. זה גרם לי להיות עוד פגיעה ורגישה מדי וכל דבר קטן הוציא ממני הערות עוקצניות וחסרות סבלנות והמון פעמים הרגשתי שאני קרובה למצב של בכי. לא אהבתי את עצמי במצב הזה. הכי היה חשוב לי להבין למה הפעם הגבתי כמו שהגבתי כשברור לי שביום אחד בסיטואציה דומה הייתי מגיבה לגמרי אחרת.

הכל קשור ליכולת שלי לבצע ההערכה ולהבין את צורת החשיבה הייחודית לצד השני. לכל אחד מאיתנו יש מערכת או פרוצדורה מסוימת שעליה הוא מתבסס על מנת לקבוע את משמעות הדברים עבורו. אם אני מבינה את זה, זה אומר שאני מבינה גם איך הצד השני פועל ומה מניע אותו ולמה הוא עושה מה שהוא עושה. ההערכה הזו מנטרלת באופן מיידי את החלק שבו אני נפגע ונעלבת מפני שאני מבינה מיד שזו היא.

ובכל זאת, השבוע לא הצלחתי להיות במקום הזה ולבצע את ההערכה הזו. והרשיתי לעצמי להיפגע. מעניין אותי למה...

נכתב על ידי , 13/10/2007 07:32   בקטגוריות למה לא?  
54 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמזונה ב-20/10/2007 11:21




106,077
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמזונה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמזונה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)