קטע מתוך נאומה של ח"כ שלי יחימוביץ בתגובה להצעות אי אמון בממשלה על רקע השביתה במערכת החינוך שהליכוד הגיש.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
גברתי יושבת הראש, חבריי חברי הכנסת. לפרקים אני מעבירה שיעור פה ושם בבית הספר של ילדיי. היו גם שנים שבהן יכולתי לאפשר לעצמי להעביר אפילו קורס שלם - -
יובל שטייניץ (הליכוד):
באיזה נושא?
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
בנושאי תקשורת, פוליטיקה, כלכלה, חברה וכן הלאה. אשמח לספר לך על כך אחר-כך. אני יודעת שמדובר בעדות לא ממש יסודית כיוון שמדובר בהוראה ספורדית ולא בעבודה סיזיפית של לבוא מדי בוקר, ואחר-כך לבדוק מבחנים, ולדבר עם ההורים, וכל מה שכרוך בעבודה הקשה הזאת. מדובר באחת העבודות הקשות ביותר שיש במדינה; עבודה שמתבצעת על הרגליים, שדורשת כישורים רבים ביותר: כריזמה אישית, השכלה, יכולת עמידות, יכולת פדגוגית, סבלנות אין קץ. מדובר במקצוע שמיותר להגיד שאינו מתוגמל כהלכה, וזה בלשון המעטה.
אני מכבדת את ההסכם שנחתם בין משרד החינוך והאוצר לבין הסתדרות המורים והעומד בראשה, יוסי וסרמן. בכלל, אני מכבדת הסכמים שנעשים בהסכמה, חרף הסתייגויות מסויימות שיש לי מההסכם. אבל בו בזמן אני דוחה בשאט נפש את ההסתה הקשה נגד ארגון המורים העל-יסודיים ונגד העומד בראשו, רן ארז.
בבסיס הדבר הזה עניין הרבה יותר עמוק מאשר שביתה במערכת החינוך, והוא מלחמת חורמה בעבודה המאורגנת בישראל; רצון לפרק את העבודה המאורגנת. אני רוצה להגיד לכם שחופש ההתארגנות וזכות השביתה מעוגנים באמנות בינלאומיות, מעוגנים בחוק הישראלי, ואת זכויות האדם הדמוקרטיות האלה יש ניסיון מתמיד להפוך לבלתי לגיטימיות. "לא לגיטימי לשבות", "שובתים על גבו של הציבור". מיהו הציבור הזה ששובתים על גבו? המורים הם לא ציבור? השובתים תמיד בעצמם הם הציבור, אבל איכשהו מצליחים לתעתע בנו ולהפוך את השובתים למי שהציבור הוא קרבנו. כאילו השובתים אינם בעצמם ציבור.
מה זה "על גבם של התלמידים"? הורה שחושב שהמורים שובתים על גבם של התלמידים שיקרא לבתו או לבנו ויסביר להם על זכות השביתה, ועל כך שהמורים מנהלים מאבק צודק ולגיטימי, וילמד אותם שיעור בדמוקרטיה, באזרחות ובחופש ההתארגנות. כי מהו מורה לבד, מהו עובד לבד בלי זכות ההתארגנות? עפר ואפר, עלה נידף ברוח. רק המורים כ"אנחנו", כארגון, יכולים להגיע להישגים, ואני רוצה מכאן לחזק את ידם.
צר לי על כך שראש מפלגתך, חבר הכנסת רובי ריבלין, עזב את האולם. הרי אתם אלה שהגשתם את הצעת האי אמון. כי בכל זאת רציתי לחוד לו, לבנימין נתניהו, חידון קטן שאני בטוחה שהוא היה יודע את התשובות עליו- -
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
- - מי לא חתם מאז שנת 2001 על הסכם עם המורים? – חידה מספר אחת- -
ראובן ריבלין (הליכוד):
לא - - -
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
- - מי קיצץ בתקציב משרד החינוך פעם בשלושה חודשים עד כדי 16 קיצוצים סך-הכול בתקציב החינוך, שהגיעו ל-4 מיליארד שקלים? חידה מספר שתיים. אני מניחה שהוא יודע את התשובה.
- מי רצה לחוקק חוק שיגביל את זכות השביתה כך שכתנאי לשביתה תתקיים הצבעה במקום העבודה, שזה בערך כמו לקיים הצבעה במקומות העבודה אם לקיים את החוק או לא לקיים את החוק, אם לגנוב או לא לגנוב למשל. שזו בורות גמורה בעניין של הבנת מהות חופש ההתארגנות.
- ובעיקר, חידה מספר ארבע, מי קרא למערכת החינוך "פרה שמנה שלא נותנת חלב"? מי? ולמה הוא לא נמצא כאן עכשיו – כל כך חבל לי וצר לי על כך, בכל זאת הייתי רוצה לשמוע ממנו את התשובות.
מה קורה למערכת חינוך שמקצצים בה והולמים בה כפי שעשה ביבי? הורים חזקים שיש ברשותם ממון, אגב, לא הרבה ממון, הם לא צריכים להיות מיליונרים, הם יכולים להיות בני מעמד הביניים שבלית ברירה נאנקים תחת העומס כדי להבטיח חינוך טוב לילדיהם – מקימים לעצמם בתי ספר חלופיים; בתי ספר לטבע ולאומנויות, בתי-ספר דמוקרטיים פתוחים, והם גם מקימים עמותה ומשלמים דרכה למורים. ומורי העמותה? מצבם עוד יותר גרוע מאשר מורי משרד החינוך. להם אין כבר בכלל חופש התארגנות, ואין להם הסתדרות משלהם, ואין להם יו"ר הסתדרות שאפשר להשמיץ ולהכפיש אותו. מצבם יותר דומה למצבם של עובדי חברות השמירה והאבטחה ששומרים בפתח בית הספר, או לעובדות הניקיון שמועסקות באמצעות קבלנים כדי לנקות את הכיתות, כי גם הם, בפועל, מועסקים באמצעות קבלנים.
המאבק של מורי בתי הספר העל-יסודיים הוא מאבק של כולנו, הוא מאבק לגיטימי מאין כמותו. אנחנו צריכים להיזהר בכבודם ולהיזהר בזכות שלהם לשבות. אני שולחת להם מכאן דברי חיזוק וקוראת להם שלא להפסיק את השביתה ולהמשיך במאבקם עד שינהלו איתם משא ומתן מכובד, ולפחות חלק מתביעותיהם יתממשו. תודה רבה.
וגם אני שולחת למורים מפה דברי חיזוק ועידוד להמשיך במאבקם שהוא מאבק על דמותה של החברה שלנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
