החלטתי לקחת פסק זמן ב'אין לי זמן' לחופשה קצרה.

אין בחופשה הזו שום דבר הגיוני. יש לי מיליון סיבות למה לא לנסוע.

הכל התארגן ברגע האחרון...

הכל נורא לחוץ. הסדנא של השבוע הבא עוד לא סגורה, חסרה לי יחידת תוכן אחת. אולי היא תיסגר היום.

תכנית העבודה: אמרנו שנעבוד עליה השבוע? עוד לא התחלנו... מועד ההצגה שלה מתקרב מהר מדי

המון התארגנות עם הבית ספר והסוף שבוע של המתבגר: מי יבוא, מתי יבוא ומי ישאר?

ואני בכלל באמצע כל מיני דברים... באמצע החיים באמצע העבודה באמצע הגעגועים באמצע ההתחלות באמצע שכרון החושים של החורף באמצע המחשבות...

ודווקא בגלל זה, היא כנראה תהיה חופשה טובה

אנחנו נוסעים לאיסטנבול.

מזג האוויר על הפנים (0 עד 4 מעלות). מי יכול להוציא את האף החוצה במזג אוויר כזה?

כנראה שרק אני...

קצת לעשות סיבוב בחיי הלילה בשבוע של חגיגות חג הקורבן שבודאי יהיה שמח וצבעוני ומואר.

לשתות תה תפוחים מתוק מהביל

לאכול ערמונים קלויים על האש ברחובות

לטעום משפע הרחת עם פיסטוקים ואגוזים ושאר הממתקים שהתורכים כל כך טובים בהם...

לעשות סיבוב במסגדים ובארמונות שכל כך מוארים בתקופה הזו של השנה

להתפרע בבזאר הגדול, בשוק המצרי, בבזאר האמריקאי, ובעוד כל מיני מציאות על הדרך

להתפנק קצת באיזה חמאם בשביל שמחת הגוף, לשקוע באיזה חלום מתוק תוך כדי קרצוף ושטיפה ממישהו שבכלל אני לא רוצה לדבר איתו (השפה... השפה..)

מה רע?

אני אחזור בשנה הבאה.

ואתם, בינתיים תשמרו על עצמכם כמו שאומר טליק, ותהיו טובים..

יופי. פרצת אלי לאוטו. גנבת לי את התיק. מה הרווחת?

הרווחת קצת כסף מזומן. כרטיס אשראי שתוך כמה דקות בוטל. רישיון נהיגה שאני לא יודעת אם תוכל לעשות בו שימוש. כרטיס קופת חולים. כרטיס בכיוון אחד לרכבת. כמה כרטיסי ביקור. תעודת הזהות שלי ועוד כמה ניירות מקופלים עם כל מיני רשימות חסרות משמעות למוצא..

לקחת את התיק שלי שהוא לא משהו מאד יקר אבל אני מאד אהבתי אותו. את הארנק שלי  שהוא אמנם מעור אבל כבר מזמן לא חדש ובכל זאת אני הייתי מאד קשורה אליו, את כלי האיפור שלי שאספתי אותם אחד לאחד ולכ אחד מהם הזכיר לי משהו אחר. את היומן השבועי שלי שבאמצעותו אני מנווטת את חיי, 2 גביעי יוגורט, כמה חבילות של מסטיק ושקית עם מעט שקדים לא קלויים שלקחתי לי לדרך, במקרה שתפול עלי תחושת הרעב ואת הספר שבדיוק קראתי.

וזהו.

מה תרוויח מזה? אני ממש לא יודעת. אני בכלל לא מבינה מה תעשה בכל הרכוש הזה שנפל לידיך. אני בטוחה שמחלק גדול מזה מזה אתה תמהר להיפטר, תזרוק את זה באיזה פח זבל או באיזה קצה שדה מוזנח או אולי באיזה אתר בנייה ליד ערימות הפסולת...

ואני?

כשחזרתי אל האוטו, בקושי 3 דקות שמהרגע שהלכתי להביא לי כוס קפה כדי שלא ארדם בדרך...  פחות מ-2 דקות נדרשו לך כדי להשלים את המלאכה וכדי להתפרץ אל עולמי ולטלטל אותו טלטלה עזה כזו.

רק 2 דקות נדרשו לך כדי לפרוץ אל עולמי הפרטי. אל המקום הכי בטוח שלי, אל חלקת אלוהים הקטנה שלי ולהפר את תחושת הבטחון שלי. וכל זה בשביל פחות מ-100 שקלים, תיק מהוהה, ארנק ישן, הספר של מאיר שלו "יונה ונער" ועוד.

נכון שזה מסוג הדברים שאין למצוא בהם איזה הגיון, אבל אותי בכל אופן מעניין לדעת למה.

למה אתה עושה את זה? מה אתה מרוויח מזה? האם אתה חושב על אלה שפרצת אל עולמם? האם אתה חושב מה זה אומר לאבד את תחושת הבטחון? מה זה אומר להתחיל לאסוף את הזהות שלך מחדש? הזמן שילך לאיבוד בהתרוצצות בכל מיני מקומות, ההסברים שאצטרך לתת אבל בעיקר בעיקר, תחושת הבטחון שמכוניתי היא מבצרי שבבת אחת התפוגגה...

אני דווקא הייתי רוצה לשלוח את המכתב הזה, אולי מישהו מכיר את הכתובת של הגנבים?

אני לא נוהגת לפרסם בבלוג שלי דברים כאלה

אבל הפעם חשבתי שכדאי לי לחרוג מן הנוהג שקבעתי לעצמי:

תקראו ותשפטו בעצמכם:

בטלפון סלולרי שלכם ישנן מספר יכולות מוסתרות עליהם אתם עדיין לא יודעים... הנה כמה מהן:

יכולת 1:
112 הוא מספר אותו באפשרותכם לחייג מטלפון סלולרי במקרה של מצוקה קשה. מספר זה פועל בכל נקודה בעולם. אפילו אם אתם נמצאים מחוץ לאיזור כיסוי הרשת שלכם במקרה של מצב מצוקה באפשרותכם לחייג 112 והמכשיר יחפש באופן אוטומטי מספר טלפון למקרי חירום הנמצא באזור בו אתם נמצאים במקרה ואתם נמצאים באזור כיסוי של רשת כלשהי.

דבר נוסף חשוב: מספר זה ניתן לחייג גם אם לוח המקשים נעול. אתם מוזמנים לנסות (רק אל תלחצו על מקש החיוג).

יכולת 2:
מפתחות מהרכב נשארו בתוך הרכב? האם לרכב יש מפתח שליטה מרחוק? העצה הבאה יכולה להיות שימושית עבורכם בעתיד...

עוד יתרון לטלפון סלולרי: אם המפתחות נשארו בתוך רכב נעול ובבית יש מפתחות רזרביות תתקשרו למי שנמצא בבית בסלולרי. החזיקו את הסלולרי שלכם במרחק של כ-30 סנטימטר מדלת הרכב בזמן בו אדם הנמצא בבית לוחץ על מקש הפתיחה של הרכב על המפתחות הרזרביים ועושה זאת בקרבה מהטלפון הסלולרי שלו. הרכב ייפתח.

זו אפשרות לחסכון זמן כדי שאותו אדם לא יצטרך לנסוע עד אליכם בכדי להביא לכם מפתחות רזרביות. יכולת זו לא מושפעת ממרחק. גם אם המרחק הוא מאות קילומטרים אם הצלחתם ליצור קשר סלולרי עם אדם עם מפתחות רזרביים תוכלו לפתוח את רכבכם (או את תא המטען).

יכולת 3:
סוללה רזרבית... תחשבו על מצב בו הסוללה שלכם כמעט נגמרה ואתם מחכים לטפלון חשוב מאוד ואין לכם אפשרות להטעין את הסוללה. במכשירי Nokia קיימת סוללה רזרבית. כדי להפעילה עליכם לחייג 3370#* (כוכבית-3370-סולמית) - המכשיר יעשה הפעלה מחודשת וישתמש בסוללה הרזרבית ויציין גידול ב-50% של מצב הסוללה.

הסוללה הרזרבית תטען שוב בעת הטענת המכשיר לאחר מכן.

יכולת 4:
חיפשת דרך לחסום מכשיר סלולרי שנגנב? בכדי לדעת מהו מספר הטלפון הסריאלי שלכם ( serial id ) תחייגו #06#* (כוכבית-סולמית-06-סולמית).

על המסך תראו מספר בן 15 ספרות (או 17). קוד זה הינו מספר ייחודי של המכשיר שלכם. תרשמו אותו היכנשהו ותשמרו עליו טוב. במידה ומכשירכם ייגנב תתקשרו למפעיל הסלולרי שלכם ותמסרו לו את הקוד הזה. המפעיל יוכל לחסום את מכשירכם שנגנב לעד. כעת גם אם יוחלף כרטיס ה- SIM במכשירכם שנגנב לא יוכלו להשתמש במכשיר. כנראה שלא תוכלו להחזיר את מכשירכם חזרה אך תוכלו להיות בטוחים כי הגנב לא(!) יוכל להשתמש במכשיר כלל.

אם כל אדם ישתמש ביכולת זו גניבת מכשירים סלולריים תאבד כל טעם.

בכל שנה, בחנוכה, בנר הראשון, אנחנו נפגשים.

זו אותה חבורה של אנשים. הגיל בכלל לא משנה. המנהג הזה התחיל כשהילדים היו עוד קטנים בבית הספר.

יש בינינו צעירים ויש פחות צעירים שחלקם כבר הפכו סבים וסבתות.

בינתיים אצל חלק מאיתנו הילדים בגרו ועזבו. אבל אנחנו נותרנו עם המנהג הנחמד של להיפגש כל שנה בנר ראשון של חנוכה

ותמיד זה אותו דבר:

נפגשים תמיד באותו בית אצל תמי, המאכלים הם תמיד אותם מאכלים: פונץ מפרי הדר, מרק חם ומהביל. בהתחלה זה היה רק מרק בצל וגם מרק בטטות, לביבות מסוגים שונים, סופגניות, סלטים ועוד...
יש גם תכנית. אותה תכנית בכל שנה.

מדליקים המון חנוכיות. מברכים, שרים שירי חנוכה. מקהלה ב-2 קולות בשיר "מי ימלל גבורות ישראל"

יש תחרות על מי זוכר את כל המילים של השירים. מתברר כי עם חלוף השנים יש ירידה במספר המילים שאנחנו זוכרים... ועוד מתברר, שאת ההתחלה כולם יודעים, אבל ההמשך..? מי זוכר את ההמשך של "אמי אפתה לביבה לי"? או של "אנו נושאים לפידים..בלילות אפלים" כולם מתבלבלים בחלק של "נס לא קרה לנו.."

אח"כ יש תכנית אמנותית:

קודם מקריאים מהספר "מה אספר לילד" מהדרות תרפפ"ו את השיר "לכבוד החנוכה". המארחת פותחת וסוגרת.
יש תפקידים לפי הנרות\ ובסוף כל בית כולם ביחד "לכבוד החנוכה, לכבוד החנוכה"

אח"כ מגיע תורו של המחזה של אלתרמן "נס גדול היה פה":

"זה היה בחנוכה / הילדים שכבו לישון

הכיתה היתה ריקה / רק הבהב עוד נר ראשון

שקט, חושך, אין אדם. / כלי הבית לבדם –

רעדו כולם ביחד / קצת מקור וקצת מפחד...

הכלים מחפשים מי ימלוך עליהם וינצח את אנטיוכוס הרשע

קרב אמיץ מתרחש בכיתה ובסופו מכריז הסביבון על הנצחון "נס גדול היה פה"

גם פה יש תפקידים. יש תלבושות וכל אחד מבצע את התפקיד ברצינות.

כשנגמר החלק של התכנית מגיע זמן האוכל.

עכשיו יש זמן לפטפט ולהתעניין ולעשות קצת השלמת פערים עם אנשים שאת חלקם לא ראיתי כל השנה...

בשנים האחרונות זו ממש ספירת מלאי: מי התגרש... מי נפטר, מי חולה.. עצוב...
פתאום מתברר ששנה זה המון זמן. קורים בה המון דברים.
אבל למרות העצב בסה"כ זה ערב משמח מאד. משהו שהתחיל ככה והפך למסורת כל כך נחמדה