שאלות של תרבות

שֶׁלֹּא יֵצֵא הַנְּיָר חָלָק / מנחם מנדל דוליצקי

שָׁמְרֵנִי אֱלֹהַי מִדָּגָה מְעֻפֶּשֶׁת,

מִזְּקֵנָה מִתְיַפָּה, מִצְּעִירָה מִתְקַדֶּשֶׁת,

מִמְּבַקֵּר מִתְקַנֵּא, מִכִּיס וְאֵין זוּזִים,

מִשַּׁחַל בַּדֶּרֶךְ וּמִשֹּׁטֶה בַחֲרוּזִים...

שָׁמְרֵנִי אֱלֹהַי מִקִּנְאַת מַשְׂכִּילִים

וּמֵעֲזֹב בְּיַד אִשָּׁה חֹתֶמֶת וּפְתִילִים,

וְאִם שָֹתַם תְּפִלָּתִי וְשָוְא אַכְבִּיר מִלִּים

אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי לִשְׁמֹעַ שִׁיר כְּסִילִים!..

לפעמים עולה שאלה מדוע משוררים נעלמים, נשכחים, עד כדי כך, שגם פרס על שמם חסר משמעות, אולי בגלל הסכום - 25000 ש"ח. לפעמים לא צריך להתאמץ, לקרוא את שיריהם ולהבין שקיטש, יומרות של "ביטוי רגש" מלאכותיות וזיוף רגשי לא "עובדים" על קוראים.

דווקא השיר זה די חביב בבוטות שבו, לעומת שירי קיטש בלתי נסבלים שמופיעים בפרוייקט בן יהודה, לכן בחרתי בו, אבל אפילו בשיר המבוסס על ההגזמה כאמצעי רטורי מרכזי, לפעמים האבסורד וחוסר הרגישות להבלים הנכתבים - "משחל [אריה] בדרך ומשוטה בחרוזים [לא, אין אירוניה] ", ושימו לב מה שמו של השיר, רק כדי שהנייר לא יישאר חלק, זה כמעט נשמע כמו כותרת לכתבן בלתי נלאה, או גרפומן, הממלא גליונות נייר ללא סיבה.

מקור השיר - פרוייקט בן יהודה

ביוגרפיה - ויקיפדיה 

אזכור בלקסיקון הספרות העברית החדשה, בושה וחרפה

ביוגרפיה קצרצרה באתר  הזמנה לפיוט

אבל יש פרס על שמו שהאוניברסיטה העברית מעניקה, ככל הנראה כבר 10 שנים למשוררים. כאן ב-YNET