אני לא אוהב הפתעות, ואפילו ממש לא אוהב הפתעות, ולכן "ידיעות אחרונות" הוא ממש העיתון בשבילי. ושלא תבינו לא נכון - זה לא שאני הולך וקונה את העיתון הזה אם יש לי ברירה, אבל כשוונדי ואני גילינו בערב החג ששנינו נותרנו נטולי חומר קריאה - נאלצנו לקנות עיתון - ובמקרה זה "ידיעות אחרונות" הוא לא רק היחיד שזמין בחנויות - הוא גם מתאים לתיעוב שאני רוחש להפתעות.

כי באמת, כשאתה קורא את "ידיעות אחרונות" אתה תמיד יודע למה לצפות.

אתה יודע שאם נחום ברנע מדבר על איומי אבו-מאזן, הוא יזכיר את דרישת הנ"ל להקפאת הבניה, יזכיר את סוגיית גבולות הקבע ושחרור המחבלים, יסביר עד כמה איום ונורא עלול להיות מצבנו - אבל לא יזכיר שאבו-מאזן וחבריו הפילו כל מו"מ והצעה בגלל סוגית "הפליטים", במסגרתה הם מעלים דרישות שישראל פשוט אינה יכולה לקבל.

וכשאתה קורא את "ידיעות אחרונות" אתה יכול לדעת שאם רונן ברגמן כותב על החיזבאללה, הוא ידבר שוב ושוב על "נקמת מורנייה" שמחפש ארגון הטרור, אך יתעלם באלגנטיות מכך שמורנייה עצמו יזם והוביל את הפיגועים הרבה לפני חיסולו שלו - ולכן אין מדובר "בנקמה" אלא בהמשך שגרת הפיגועים, הנובעת לא מנקמה או כעס, אלא מתוך סירוב להכיר בישראל.

וכשאתה קורא את "ידיעות אחרונות" אתה יודע שאם אלכס פישמן מדבר על אפשרות של תקיפה ישראלית באיראן, מדובר על "צעדים בעייתיים ולא שקולים של הדרג המדיני בישראל".

אני מניח שאוהבי ספורט או חובבי כלכלה יוכלו להוסיף פה אנקדוטות משלהם, אבל נראה לי שהנקודה ברורה, כי כשאתה קורא את "ידיעות אחרונות" - אתה קורא את העיתון שפעם היתה לו מדינה.

כן, כמה טוב שיש את "ידיעות אחרונות" - אי של יציבות בעולם של עיתונות חופשית, עצמאית ודינמית...