בזמן האחרון מלא דברים שאני רואה או עושה או שומעת, מתקשרים לי למה שעובר עליי.
בזמן שיעור אנגלית, דיברנו על שני דברים:
קודם כל- האם להיות מתבגר אומר בדרך כלל שיהיה אכפת לך יותר ממה שחברים חושבים ואומרים מאשר מה שההורים חושבים ואומרים?
אז לא. זה לא.
אבל כן... בזמן האחרון היה מאוד אכפת לי מה אנשים אחרים חושבים עליי. גם עכשיו מאוד אכפת לי, רק קצת פחות. יותר חשובה לי ההרגשה שלי עם עצמי, ואני מתחילה גם להתייחס לאיך בנאדם ספיציפי מתיחס או חושב עליי...
דבר שני- האם להיות מתבגר- אומר להתרחק מהמשפחה?
אז שוב, לא אבל כן.
לא, כי אני לא חושבת ככה.
אבל כרגע... אני בריב מטורף עם ההורים שלי. אני אשכרה יצאתי מהבית לשעתיים כדי להרגע וכדי לתת להם אולי להרגע.
חוץ מזה שמעתי בסרט היום... "יש לי חברים אבל לא... "חברים". מבין?"
אז אני מבינה.
יש לי הרבה חברים. כאילו... אין לי 600 חברים בפייסבוק, אבל יש לי מספיק חברים כדי שאני אוכל להגיד שיש לי חברים.
אבל כשאני באמת צריכה משהו,
כשאני צריכה טובה, או מישהו לדבר איתו כשרע לי, או פשוט... מישהו לצאת איתו בשישי,
אני מוצאת את עצמי באחד מהמצבים הבאים:
או שאני מהרהרת על מה הם יחשבו אם אני אדבר אתם על נושא מסוים או משהו,
או שאני מתקשרת ומסמסת ואף אחד לא עונה,
או שפשוט... אין לי מישהו שאני יודעת 100 אחוז, אפילו 90 אחוז, שאני יכולה לדבר איתו.
קשה לי. באמת שקשה לי.
אבל עוד משהו ששמעתי בשיעור אנגלית..
אפילו אם אתה ממש מבואס, תחייך חיוך, אפילו אם הוא מאולץ. זה יעשה לפחות חלק מהעבודה.
כן, ואללה,
אבל...
איך אני יכולה לחייך כשקשה לי בכל כך הרבה מובנים? :S
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~*~RED HEAD~*~
