נו, מה כבר קרה?
כולם אומרים לי "לא נורא, לא נורא".
טופחים לי על השכם (מילולית)
או מלטפים את הראש שלי, כמו לילדה בת 8.
כולם אומרים לי "תהיה לך עוד הזדמנות שנה הבאה!"
ואומרים לי שהייתי טובה, ואני עדיין טובה.
מישהו אמר לכם שאני מבואסת?
ואז מה אם אני כן?
ברור שאני אהיה מבואסת. הרי לא הלכתי למיונים כדי לא להתקבל
וברוררררר שנסיעה לבריטניה עכשיו... יכלה להיות מדהימה.
אבל לא התקבלתי.
מה כבר קרה?
ברור שאני מבואסת,
אבל אני מראש יודעת שזה באמת לא נורא,
ושבאמת יש לי עוד הזדמנות שנה הבאה.
כל הרחמים האלה, על סתם,
רק גורמים לי להרגיש יותר מסכנה,
למרות שמלכתחילה לא הרגשתי ככה.
אז לא, חח... זה לא סוף העולם,
ומי יודע, אולי זה שאני לא מפסידה בית ספר,
ולא מירוץ לפיד,
ולא צריכה להיות בכפר כל יום ראשון מעכשיו עד חנוכה,
אולי זה דווקא מקל עלי באיזושהי דרך :)
ובאמת-
שנה הבאה אני אלך למיונים, ומי יודע מה יהיה =)