בלוג של ילדה מצ'וגעת- על אמת... XD

אני אכתוב את זה יחסית קצר ומתומצת (כי יש לי מבחן באנגלית בוחן בביוטכנולוגיה ובוחן בערבית- מחר, ועכשיו 12:22 בלילה).

הייתי היום באורגן,

ועד כמה שלפעמים היא יכולה לצעוק ולתת לי על הראש...

יש לה יציאות של מנטורית בפעמים אחרות.

דיברנו על זה שאין דבר כזה מזל. כל אחד קובע לעצמו את החיים שלו.

"יש לך אנטנה מעל הראש שמשדרת דברים וזה מה שיקרה" כלומר- אם אני אגיד לעצמי שואי, אני לא אצליח בבוחן, ויהיה לי קשה, ואני אקבל אפס, זה מה שיקרה. ואם אני אשב בבית בלי לעשות כלום ואגיד שאני לא אצליח למצוא עבודה/לסיים ציור/בלה בלה בלה בחיים, זה לא יקרה.

אני חושבת ששכחתי את זה קצת,

ואני הולכת לעשות לזה קאמבק בענק.

הנה דוגמה, מחר- כולה שני אנסינים, ובוחן קצת קשה (כי זה מקצוע חדש) אבל חרשתי אליו.

אז ברוררררר שהכל יהיה בסדר D:

אגב,

חבל שזה לא עובד על הגרלות לוטו (והתקבלויות לבריטניה חחח)

ועוד אגב,

היום הגענו למסקנה שרק אנשים ממדעים יכולים להגיד ש"ניסיתי 9 תרגילים במתמטיקה והבנתי שאני לא אצליח את זה בחיים".

(דוגרי, בחטיבה הייתי פורשת אחרי 3).

נו, מה כבר קרה?

כולם אומרים לי "לא נורא, לא נורא".

טופחים לי על השכם (מילולית)

או מלטפים את הראש שלי, כמו לילדה בת 8.

כולם אומרים לי "תהיה לך עוד הזדמנות שנה הבאה!"

ואומרים לי שהייתי טובה, ואני עדיין טובה.

מישהו אמר לכם שאני מבואסת?

ואז מה אם אני כן?

ברור שאני אהיה מבואסת. הרי לא הלכתי למיונים כדי לא להתקבל

וברוררררר שנסיעה לבריטניה עכשיו... יכלה להיות מדהימה.

אבל לא התקבלתי.

מה כבר קרה?

ברור שאני מבואסת,

אבל אני מראש יודעת שזה באמת לא נורא,

ושבאמת יש לי עוד הזדמנות שנה הבאה.

כל הרחמים האלה, על סתם,

רק גורמים לי להרגיש יותר מסכנה,

למרות שמלכתחילה לא הרגשתי ככה.

אז לא, חח... זה לא סוף העולם,

ומי יודע, אולי זה שאני לא מפסידה בית ספר,

ולא מירוץ לפיד,

ולא צריכה להיות בכפר כל יום ראשון מעכשיו עד חנוכה,

אולי זה דווקא מקל עלי באיזושהי דרך :)

ובאמת-

שנה הבאה אני אלך למיונים, ומי יודע מה יהיה =)

היה שבוע... שבוע.

אני לא אשקר. עדיין קשה לי מאוד, בהכל. קשה לי לשמור על קשר עם חברים, קשה לי בלימודים, קשה לי להתמיד באורגן ובגיטרה, קשה לי עם המשפחה, קשה לי עם החניכים בסניף. אבל לפחות אני מנסה.

הייתי בשיעור אורגן ביום ראשון, והיה נורא. זה לא היה היום שלי, אני הייתי מרוכזת בדברים אחרים וניגנתי נורא. אבל התאמנתי.

אחרי המחלה יש לי מלא שיעורים להשלים. השלמתי הרוב ואפילו קיבלתי חלק מהחומר הכתוב במייל, ואני לא מצליחה לעשות את העבודה בביוטכנולוגיה ובמעבדה בביולוגיה פשוט לא הייתי ויש לי בוחן בערבית ואזרחות להשלים ומבחן חדש לגמרי בתנך ובאנגלית, אבל אני לומדת. לפני חוף דור (תיכף זה יגיע) ועכשיו, אחרי...

הייתי ביום ראשון במיונים למשלחת לבריטניה מטעם מכבי. אני כל כך מקווה שהייתי מספיק טובה כדי להתקבל למשלחת. אני יודעת שאני מספיק טובה כדי להיות שם, אבל אני לא בטוחה שהראיתי את זה... זה יכול להיות חוויה מדהימה.

ובעיקר... מראשון בערב עד היום בבוקר, הייתי בחוף דור עם המשפחה: אבא אמא טל סבא סבתא דוד ודודה בן דוד X2 ובת דודה, ועוד 2 חברים של סבא וסבתא ואורחים בימים האחרונים- חברה של אבא והבת שלה ועוד 2 חברים של סבא וסבתא.

עם כל הצרות והבלאגנים שכן היו שם, הדברים הקטנים שהציקו לי, היה ממש ממש כיף. באוטו בדרך חזרה כל כך התבאסתי ש... טוב... אנחנו בדרך חזרה.

בכל אופן...

כן. קשה לי.

אבל אני משתדלת להיות עם מצברוח טוב, ומשתלת לעשות הכל כמו שצריך, ומתנצלת... במקרים ותגובות.

ככה צריך, לא?

(ועדיין, משהו מרגיש לא במקום. אבל הכל יסתדר מתישהו, אני בטוחה)

-

עריכה ב-11.10

היום כתבתי 2... "פוסטים".

לא כתבתי אותם כאן כי אני יודעת שאני לא יכולה לפרסם אותם ככה.

אני לא בטוחה שאני יכולה להמשיך לפרסם משהו... ככה.

היה שבוע... שבוע, חח... אבל...

נמאס לי קצת. קצת הרבה אפילו.