| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2009
21 באוקטובר
אחרי 36 שנים הימים מתבלבלים בין האצבעות. כל הרישומים לא מסייעים לי. בלוח ימי המלחמות כתבו את ה- 21 באוקטובר, כן אני יודע. אני אפילו זוכר את קבוצת הפקודות. את האיסוף של כל הציוד הפלוגתי. את כמויות הצ'יפס שזרקנו אחרי התקפת המטוסים. את ההתארגנות המחודשת לעלייה הממושכת עוד יותר. הכול חי בי בקהות חושים. שום דבר לא בהיר. עטוף בזיכרונות עמומים שמראים רק את תבנית היום. כמעט בלתי אפשרי לראות את מה שרחש אז מתחת לשמיכה שרואים היום.
בקצה השמיכה יכולתי להבחין בשקט. הרמתי אותה וראיתי סלע. נגעתי בו והוא היה רך, כלכך צעיר. רק בן 36 שנים. עדיין רך. יכולתי להבחין בטביעת ראש שבסלע - נזכר במילים אשר כתבתי מליבי לנערתי.
*הכתיבה אלייך מציפה אותי חמימות מהרגשות שהיא מעלה. רגשות ואהבה, שמעניקים לי כרית של חום ורכות, באותם רגעים של לפני העלייה לקרב. כמו שיקוי שמחזק את ליבי.
זכיתי, ומכאן הכול צפוי, ואעשה כל שביכולתי לשוב.
חוטים של פעם שנגלים לפני שקיעה סתווית, שמכסה שוב על הזיכרונות האלה מהעֶבֶר ההוא של האירועים. עתה אני יכול להמשיך כאן, עם נגיעות חדשות שמצטרפות לערימות הדברים שהיו.
לזכרם שיצאתי איתם והם לא שבו
*שורות אחרונות ממכתב שכתבתי היום לפני 36 שנים. לפני שיצאנו לקרב על ההר.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
