יומני אלפוחרה

מחר רוזנה תשוב הבייתה.
מעט באיחור.
בדיוק בזמן הנכון.

היא עברה ניתוח מסובך בעין ימין.
השתלת קרנית ושיחזור שרירי העפעף.
זו תופעה גנטית במשפחתה.
תוצאה של נישואי קרובים.

הרבה חששות והרבה שיחות קדמו לניתוח.
רוזנה חוששת מכל אשר נמצא מחוץ לטווח עולמה.
בתי חולים ורופאים נמצאים הרחק הרחק.
בצד האפל של הירח.

ראיתם את זריחת הירח אתמול?
היה מדהים!

המצב של העין הלך והחמיר בשנה האחרונה.
לחצים וכאבים.
דלקות חוזרות ונישנות.
ימים שבה העין הייתה עצומה לחלוטין.
ייאוש שקט שאפף את יומה.
האפיל על השימחה הפנימית שתמיד קורנת מהאישה הזאת.

בחקירותיי הגעתי לקליניקה פרטית באליקנטה.
המנתח הראשי שם הוא מחלוצי הטכנולוגיה של ניקוי הריקמה הפגועה והשתלת חדשה.
מנתח אחר שם מתמחה בעפעפיים.
הכל טוב, רק איך משכנעים אישה חזקה ונחושה.

הבנתי כי צריך להביא את ההר למוחמד.
שיכנעתי את הרופא וגם שילשלתי לידיו את הוצאות הנסיעה והשהות והייעוץ והנחמדות.
היה איתנו סופ"ש לפני כמה שבועות.
רוזנה הכירה. התרשמה. השתכנעה.

ביום שני, לפני ארבעה ימים נסעה להתאשפז מלווה על-ידי אחותה וחברתה הטובה.
אני נשארתי בבית.
הרגל שלי שמשתוממת ממני מאז מלחמת יום כיפורים, הרימה שוב ראש כואב.
לא הייתי מסוגל להתנייד.
וכך נשארתי כאן עם חרדת הציפייה לניתוח ולתוצאותיו.
כשהכלבים וכאביי מלווים את יומי.
גם פאקו ידידי שהגיע כל צהריים כדי ללעוס משהו ולהזריק לי את סם השיכחה.

ביום רביעי, יום לאחר הניתוח, התרחשה הפריצה לביתנו.
עם כל האירועים הנילווים של תיסכול וחולשה.
נוסיף גם את חוסר הידיעה לתוצאות הניתוח, ונקבל מתח גדול.
עתה אני יודע, מרגיש, לאחר שהמתח פג, השתחרר כפקק שהיה נעוץ עמוק.

אתמול בשעות אחה"צ המאוחרות, הוסרו התחבושות.
פיסיולוגית נראה שהכל בסדר.
גם יכולת ראייה מסויימת כבר היה לה, בחושך כמעט מוחלט.

היום היא עוברת סידרה של בדיקות מקיפות.
אם הכל ישביע את רצון הרופאים היא תשוב הבייתה.

מחר כבר תטעם מעוגת השבת.
בבית.

אני מאושר. אני שמח.
מילים לא מתארות בשום שפה את אשר אדם חש ביום שכזה.

ואוסיף תודה גם לכם.
תמיד אתם כאן.
אין אפס.
תמיד! 

שבת שלום לכם חברים טובים