|
יומני אלפוחרה מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוקטובר 2004
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2004
מאי וחליל
בתקופה האחרונה חזרתי לספריו של חליל ג'יבראן. שוב. תמיד אני לוקח את ספריו כציוד חובה למסעותיי. בתקופות הכי קשות של חיי נעזרתי בתמימות הישרה והישירה של סיפוריו. היא סייעה בידי לשמר את תמימותי שלי. לא לאבד אותה מול הציניות שגאתה בחיי.
הסיפור המלהיב ביותר, ואולי התומך בי ביותר, היה סיפור אהבתו שלא מומשה. אחת האהבות המפעימות ביותר שסופר עליהם, אהבתם של מאי זיידאה וחליל ג'יבראן. אהבה של תחילת המאה שעברה. בין שני סופרים. הוא מחלק זמנו בין ניו-יורק לבוסטון והיא בין קהיר לבירות. אהבה גדולה שהולידה סיפורים ואגדות. קשרו להם הילה מיסטית אגדתית.
והם אף פעם לא נפגשו. ולו פעם אחת. רק חליפת מכתביהם היא בניין אהבתם.
ניכתב על אהבה זו ספר ("מאי וג'יבראן" / ג'מיל ג'אבר). לאחר מותו של חליל פירסמה מאי כמה ממכתביו אליה. באחת הטרילוגיות שכתב ג'יבראן תרגם אנטוני פריס כמה ממכתביו של ג'יבראן אל מאי. המכתבים מתארים את צמיחתה של אהבתם לאורך 18 שנים.
במכתבו האחרון אליה מ- 1930, חודשים ספורים לפני מותו, הוא כותב:
"נועדתי לחיות ולכתוב ספר – רק ספר אחד קטן – נולדתי לחיות ולסבול ולבטא מעופה של מילה אחת, ואיני יכול להישאר דומם עד שהחיים יבטאו מילה זו מבעד לשפתיי. לא עמדתי בכך משום פטפטנותי. זהו קלוני, ואני מלא צער משום שהמשכתי בפטפוטיי עד שהם החלישו את כוחי. כאשר הייתי מסוגל לבטא את האות הראשונה של מילתי, נפלתי לאחוריי על גבי ואבן ממלאת את פי... מילתי עדיין בליבי, והיא חיה ומרפרפת בכנפיה. אני חייב לבטאה, בכדי לסלק עם ההרמוניה שלה את חטאיי שפטפוטיי יצרו.
הלפיד חייב לצאת מאשר נחבא."
ולמה נזכרתי דווקא בקטע הזה היום. משום המנגינה ששוררה לנו אביה. נזכרתי בחליל אשר לא הצליח לבטא את האות הראשונה. נוכחתי במנגינתה של אביה אשר מתבטאת בצלילות נהדרת.
וכמו שכתבה לי אביה: "כי הניגון הזה נכתב לפני זמן מה אך לא היה שלם ואתמול... נכתב בהרמוניה"
תודה לך שיכול אני להקשיב לך. להסתייע.
| |
|