המסע של שירז

טוב כמה ימים כבר לא כתבתי אבל זה רק בגלל שקרה לי כל כך הרבה.

זה מתחיל ממש מזמן - לפני כמה שנים היה לי חבר פסיכוטי שמירר לי את החיים ובעיקר עשה לי שטיפות מח מטורפות, בגללו יצאתי מהבית בגיל 17 ולא דיברתי עם המשפחה שלי שנתיים, יצאתי מהצבא, התאשפזתי בגהה וניסיתי להתאבד. זה קרה מזמן מאז עברו 8 שנים אבל אז ירדתי במשקל ל-60 שזה הכי נמוך ששקלתי מאז שהייתי אולי בת 10. כשהתאוששתי מהתקופה השחורה הזאת בחיים שלי וחזרתי למציאות אחת התופעות לוואי היתה לעלות במשקל ועליתי 20 קילו בהם אני נלחמת מאז, עולה יורדת 10 כל פעם אבל לא באמת מצליחה לאזן.

הרבה שנים אני מנסה להחליט אם אני יכולה לאמץ את אנה או מיה. אני חושבת שהרבה יותר קל לי להפסיק לאכול מאשר להקיא את האוכל שאני אוכלת. בניגוד להרבה שמצליחות עם אנה, אני אומנם מסוגלת להבין ולהזדהות עם תחושת הריקנות של הבטן וההיי שיש מלא לאכול, אבל אני אוהבת גם את התחושה של אוכל שיורד בגרון ואת השיכרון שמגיע מלמלא את עצמך באוכל. יצא לי הרבה פעמים לבלוס במשך שעה אחת סנדוויץ עם פסטרמה וחומוס ומיד אח"כ גלידה, חבילת שוקולד שלמה, חבילת עוגיות, כרוב ממולא ושניצל ואחכ קורנלפקס. הבעיה היא שאני לא מסוגלת להקיא את זה. פעם ניסיתי וזה לא הצליח ואז אמרתי לעצמי שאני לא מסוגלת להתחייב לזה אם אני לא יודעת איך להקיא. ושלהקיא זה גם לא בריא ולהיכנס לזה באופן מודע תהיה שטות גמורה. אז ניסיתי לא לאכול ואפילו הצלחתי בזה במידה אבל יש לי בפנים את הדחף לאכול.

כל זה קרה לי ביום חמישי כשקיבלתי מהעבודה קופסא ענקית של אוכל מתנה לראש השנה. הגעתי הביתה, הנחתי את הקופסא הענקית על השולחן והתחלתי לאכול - חבילת שוקולד באצ'י, 10 מיני קיטקט, 12 עוגיות גרנולה ושקית ביסלי. אחרי שסיימתי בלי לחשוב או להתלבט, ובעוד הביסלי האחרון עוד עומד לי בגרון ניגשתי לשירותים והתחלתי להקיא.

בהתחלה באמת לא יצא כלום, רק כאבו לי העיניים ונראה כאילו אין שם כלום. אבל אז פתאום (וסליחה על הגועל) הכל התחיל לצאת. אף פעם לא חשבתי שזה יקרה לי אבל הכל התחיל לצאת.. אני חושבת שבכיתי וצחקתי באותו זמן כשהגוף שלי שיתף פעולה בפעם הראשונה. זאת היתה כזאת הקלה לדעת שאני סוף סוף מסוגלת לעשות את זה. אני יודעת שזה לא הפיתרון ושעדיף שלא לאכול בכלל, אבל לפחות עכשיו אני יודעת שאם אני באמת אצטרך אני יכולה. אני אנסה לראות שזה באמת עובד שוב אבל מקווה שלא אצטרך את זה.

אה ועוד דבר - השבוע שקלתי את עצמי (אני נשקלת פעם בשבוע) וירדתי קילו! אומנם ממש מעט אבל לפחות הדברים מתחילים לזוז. אני עדין פרה עכשיו 79 אבל מקווה להמשיך בכיוון הזה.

סורי שזה היה ארוך הייתי חייבת לשתף.

אוהבת,

שירז