יש מין קטע לבני האדם, להתפלג. ליצור קבוצות, קטנות ככל שיהיו. כדי להרגיש מוגנים. ככל שיש להם יותר במשותף וככל שכמות האנשים בתוך הקבוצה יותר קטנה הם מרגישים יותר חזקים ומוגנים. והם חייבים לשרוד, ובגלל שהם מפולגים וקבוצה שונה מהשנייה, איך הם ישרדו אם לא בלהביס אחת את השנייה? איך הם ישרדו אם לא יצאו למלחמה?
בבסיס יש מין אשליית "החזק שורד" כאילו אנחנו עדיין בג'ונגל וזה נגרר ונגרר ומסתבר שעד היום. אתה חייב להלחם בשביל לשרוד.
אז ואלה, לא בא לי. מחליטה להפסיק את מעגל הקסמים הזה. זה מתחיל בלשייך את עצמך לקבוצה?
אז לא משייכת את עצמי, לא מתרגשת מהמיתוג של יהודיה וישראלית וחגים ומסורת. נחמד לגדל את הילדים סביב ערכים חשובים ויפים של הסיפורים המומצאים של החגים. זהו. אתאיסטית לגמרי, אחת שחייה את חייה בעולם ומנסה להפיץ כמה שיותר אור.
אחת ההמצאות הגדולות של בני האדם...
אז תאכלס, בשביל מה ובשביל מי צריך את המלחמות האלה? למה אנשים צריכים לההרג?
כל המלחמות האלה- מגוחך.
בני גילי נלחמים שם. הידיעה הזו מצמררת אותי. כמות האנשים שאני מכירה שנמצאים שם... ולחשוב שהם יכולים למצוא את מותם בשניות.. שולחים את עצמם לעבר מותם "המצופה באופן אווילי".... ככה למות? ככה למות כל אלה שנמצאים שם?
זה לא הדבר המגוחך ששמעתם אי פעם? אני לא מסוגלת להביע הערכה או הערצה או תודה על זה שהם מחרפים את נפשם למען ה"מולדת"..
אני פשוט המומה וכואבת על האנשים האלה. המומה שזה עדיין "עובד" איך שזה עובד, עם החלטות שגויות.
זה לא הדבר הכי מטופש שהמצאנו אנחנו בני האדם?
וזה גורר מלחמה ועוד מלחמה ועוד הרוגים. מעגל שלא נפסק.
אני אומרת די. peace & love.
*גם אני מאלה שעשו שנת שירות, לפני השירות הצבאי המלא פלוס, ונתנו את כל מה שיש להם.
ואני עדיין לא מאמינה שגם אני נשבעתי לחרף את נפשי למען המולדת.
אז יאללה... שיהיה לכם באמת, PEACE & LOVE
וכמה שיותר מהLOVE