שבוע שלם, כן, שבוע שלם ביליתי עם הילד בבית.

הכל התחיל בעצם בשבוע שעבר כאשר הקקי (תסלחו לי) של העולל בן ה שנה ותשע הפך דליל ומצחין יותר מבד"כ.

לאור העובדה שצומחים לו זוג ניבים עליונים, התופעה די הגיונית.

עם זאת, אחרי שהיה בבית יומיים, נשלח לגן בשלישי ונשלח הביתה ברביעי (עקב הקקי המוזר).

בילה את חמישי בבית עם האם וכשנראה תקין נשלח שוב לגן בשישי.

בשישי, שוב נקראנו לקח אותו הביתה : "כי כבר 11 והוא עשה כבר שלוש פעמים, זה לא שלשול אבל אנחנו מפחדים שידביק אחרים, קחו אותו לבדיקה ושיחזור עם פתק מרופא".

האם הנסערת צלצלה אלי בעצבים על הגן כדי שארגיע אותה.

טעות.

התעצבנתי יותר והצעתי להיות השוטר הרע, מה שהלחיץ יותר את האם ("לא אוכל להראות את הפנים שלי בגן יותר").

אחרי שנרגעתי קצת (1-2 דקות) החלטתי שאני לא חי עם העצבים ואני מצלצל לגן להכנס בהם טיפה.

אז שלפתי את האקדחים ויריתי, כמובן שלקחנו את הילד מהגן, ושלחנו אותו לעשות בדיקות.

ותאמינו לי, הילד בריא, בריא כמו שור, שור קטן, אבל שור.

לא דיזינטריה ולא נעליים.

אז בראשון קיבלנו הפניה לבדיקה, בשני עשינו בדיקה והתוצאות....

התוצאות לוקחות חמישה ימי עבודה, כלומר, ניחשתם נכון, רק מחר תהיה תשובה.

כך שאני וא' בילינו את ראשון - שישי בבית.

תחילת השבוע היתה סבבה, כשהיה מזג אויר משובח בחוץ.

אבל ברביעי חמישי, כשהיינו כלואים בבית, זה היה סיוט.

ולא, אין לנו רכב ליסוע לפעלתונים, ולא, אני לא נכנס עם ילד לא קשור למונית.

כן, ילד ראשון.

בכל אופן, במהלך השבוע ראיתי שני סרטים בזמן שהעולל ישן.

האחד - עלייתו של חניבעל - הסרט מתאר את ילדותו ובעיקר בגרותו של מכרינו חניבעל לקטר, המלומד שאוכל אנשים.

למרות שהסרט די זורם, הוא נופל לקלישאות סטנדרטיות ואינו מציע עלילה מפתיעה או חדשנית.

מאכזב אך זורם - אפשר לראות.

השני - לילה במוזיאון - סרט אפקטים, מיועד בעיקר לילדים / צעירים בנפשם, צפוי מאד, פשוט, אפשר לוותר אם אין ילדים.

מחר - חוזרים לעבודה.