שוב בפינת ההמצאות המטופשות,
שולחן אשר מידי פעם זז ימינה ושמאלה, וזאת, על מנת שלא יצטברו עליו דברים.
עכשיו, אם אפשר לקבוע את מהירות הריטוט, יש לי שימוש הרבה יותר טוב בשבילו.

וקוריוז קטן שהשטות הזו הזכירה לי,
כשהייתי בגיל 15, פלוס מינוס, פתחו בחולון/ראשון את שרשרת הקניונים (7 קניונים בעת ובעונה אחת, וכולם במרחק הליכה זה מזה).
הקניוכל היה הראשון והיווה אטרקציה לבני נוער בימי שישי הדלוחים.
וכך היה,
יום שישי, מגיעים לקניון, עולים לקומת המזון, שם המוני נוער צובאים על כל הדוכנים.
כל השולחנות תפוסים, רעש איימים.
אחרי המתנה ארוכה לאוכל, הגענו לשלב המארב על השולחנות.
התפנה, התיישבנו.
עכשיו הבעיה הייתה שהשולחן היה עמוס בג';אנק של הקודמים.
עברה מנקה, ביקשתי שתנקה את השולחן, אמרה לי :
"אני משולחן לא, רק מרצפה"
סבבה, ובוויש אחד כל מה שהיה על השולחן, היה על הרצפה.

אחד מהרגעים שאני לא ממש אוהב בעבר שלי אבל תודו שיש בזה משהו קצת משעשע.