|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
עדכונים אישיים
ביום ראשון עוברים דירה
שוב
לארוז את הכל זה פשוט סיוט
למצא את הזמן לארוז זה גם סיוט
בין זה שגילינו שכל התחנונים שנפנה את הדירה שנתיים לפני תום החוזה, "כי אנחנו כבר בחובות עצומים", היו שקר אחד גדול כדי למכור ולקנות דירה יותר שווה.
לבין זה שאת הדירה קנו מתנה ההורים לזוג צעיר שהתחתן בשבוע שעבר.
הצלחתי אחרי חודש לרדת מה-66.7 לכיוון ה 66 ואפיל היה לו 65.8 קטן.
עברתי עוד ריסוק בשבוע שעבר.
500 מכות שאולי יעשו את העבודה.
אין כמו לישון אצל מרדים.
בלי לקום למים, לבקבוק, ל"הצילו".
לישון, ולהתעורר לאט לאט.
מחר אני הולך לבדוק אולי למישהו יש איזה קצה חוט לגבי האין זיכרון שלי.
ד"ש לכולם
אני
| |
טריק חדש לעיכוב התחממות כדור בארץ
ידוע כי התחממות הכדור נובעת, בין השאר מפליטת CO2 מרובה,
רכבים פולטים CO2 כחלק בלתי נפרד מהליך הבעירה של הדלק.
רכיב אשר יותקן על מנגנון הפליטה מסנן את ה CO2 מתוך כלל האויר שעובר דרכו.
את ה CO2 שנאגר אפשר לקבור או להשתמש בדרכים אחרות.
הצעה שלי לדרך שימושית אחרת, יתושים.
יתושים נמשכים לCO2.
לכן המכשירים היעילים באמת לחיסולם עובדים לא על האור ורשת צליה או משטח דביק.
אלא על מיכל דלק פרופן אשר בוער בעירה ללא אש ומושך ע|י CO2 את היתושים.
נמלא ברכב מיכל ב CO2 ונשתמש בו בבית בתוך מכשיר ללכידת יתושים.
| |
טלויזיה או מזגן על מה הייתם מוותרים ?
הבחור הזה גילה להפתעתו שהמזגן החדש שקיבל נכבה ונדלק בכל פעם שהוא מעביר ערוץ בממיר.
מה הייתם עושים ? זורקים את הממיר או מוותרים על המזגן.
קצת כמו להיות או לא להיות של המאה ה 21.
| |
מונולוגים מה(אוטו)בוס
בעקבות פוסט של ברכה, החלטתי להתחיל פרוייקט קצר,
הרעיון - עליכם לכתוב על חוויות עבר שחוויתם באוטובוס ולהעביר את המשימה לחמישה אחרים שיכתבו גם הם.
כל אחד יצור קישור לפוסט שלפניו ולפוסט הזה.
אתחיל...
הדייט
בתקופת התיכון יצאתי הרבה, באחת הפעמים החלטתי לקחת סיכון משמעותי ולצאת "בסתר" עם אחותו הקטנה של מי שאפשר לדמות אותו לקוורטרבק של השכבה.
במהלך ההדייט כבר היה ברור שזה לא זה (הבחורה קצת ערסית) ודי מהר החלטנו לצאת חזרה.
בדרך מת"א התיישבנו לנו באחורי האוטובוס ברביעיית המושבים המרווחים (אלה שמולם כסאות בכיוון ההפוך לכיוון הנסיעה) עם הרגליים, כמובן, על המושבים שממול.
באחת מהתחנות עלו שלושה נערים ערסים כבדים עם חכות וכמה דגים שדגו.
התיישבו במושב האחורי והתחילו לעשות רעש ולהציק.
התעלמנו, ביקשנו שירגעו ואז הם החליטו לזרוק עלינו דג (שעדיין מחובר לחכה).
הדג התעופף לו אל בין רגליה הפשוקות של הדייט שלי שהחליטה שמספיק לה.
היא קמה, צעדה למושב האחורי ופיצצה בסטירות וכאפות את זה שזרק.
אני לא מדבר על סטירות נשיות, אני מדבר על מהלומות גבריות, משהו שאם אני הייתי עושה הייתי צריך להתמודד עם כל השלושה.
אחרי המהלומות שלה, גם ההצקות מאחור הפסיקו אבל בעיקר הם עכשיו היו עסוקים (השניים ש"שרדו") לצחוק על זה שחטף והוא, היה עסוק בלמצוא תירוצים מדוע חטף כמו ילדה קטנה.
אני כבר הייתי בטוח שהיא לא בדיוק הטיפוס שלי.
אגרוף במשקל כבד
יום שישי, לא האחרון, אחד ממש ממש מזמן, אני ואג€™ באלנבי בדרך לתחנת האוטובוס כדי לנסוע הביתה.
הרחוב פקוק מאד, עמוס, עמוס. במרחק 100-150 מטרים אנחנו רואים את האוטובוס עוצר בתחנה שלנו,
האוטובוס מלא אנשים, התחנה מלאה אנשים, הרחוב עמוס ולא זז,
האצנו פעמינו אבל לא דפקנו ריצה.
איך שאני מגיע עם הרגל לעלות על המדרגה של האוטובוס, הוא סוגר את הדלת.
אני דופק לנהג על הדלת... אין תגובה.
אני קורא לו... אין תגובה.
האוטובוס לא ממש מתקדם (בגלל הפקק) והנהג מתעלם מסתכל קדימה ולא פותח את הדלת.
אנשים בפנים מבקשים ממנו והוא לא פותח.
התחממתי, קצת יותר מדי.
ובאיזו שהיא הזיה שאני הולך לשבור לו את החלון של דלת האוטובוס (שאלוהים יודע למה זה היה מועיל וכמה גרוע זה היה נגמר),
אני עושה רגל ציר ושולח את אגרוף ימין בחוזקה לתוך החלון.
אפילו צליל מרשים לא יצא מהמכה.
אוטובוס 1 השעם 0.
לא עוברות 5 דקות ומגיע לו קו נוסף כמעט ריק לגמרי (כי כולם עולים על הראשון),
בנתיים הכאבים ביד הולכים וגוברים, לאג€™ לא אמרתי על זה כלום כדי לא לצאת עוד יותר טמבל.
בזמן הנסיעה אני מנסה להשאר רגוע ולהתנהג רגיל, למרות שהיד מנתפחת.
איפה שהוא בדרום ת"א, אני מאבד את ההכרה, מסתבר שקצת מחרחר, משהו סטייל אפילפטי.
אג€™ לידי נקרע מצחוק, הוא ושתי בנות שישבו מאחורינו.
אחרי כדקה אני מתעורר, מסתכל לאג€™ שנראה מאוד משועשע ואומר לו "התעלפתי".
לוקחות שניה ורבע לאג€™ להבין שלא עשיתי את עצמי ולראות שאני לבן כמו סיד.
אצלי עברה המתקפה והתחלתי להרגיש יותר טוב.
אג€™ נלחץ מאד ורצה שאולי נרד מייד, שכנעתי אותו שנשאר.
בשבוע וחצי שאחרי האירוע הייתי צריך להרגיע אותו מרגשות האשם שתקפו אותו על כך שיכולתי למות בזמן שהוא מת מצחוק.
לזכותו יאמר שלפני שנסענו לת"א אמרתי לו שיש לי איזה קטע קומי חדש (היינו סטנדאפיסטים) שאני חייב להראות לו אבל אח"כ,
לא ליד כולם.
חייל מתאבד
קורס מ"כים, אני יוצא הביתה ליציאה לא מסודרת, רק לשישי.
שבת בלילה, עולה על אוטובוס בתחנה הישנה של ת"א לכיוון צפון, חזרה לשטח אש.
אוטובוס כמעט ריק, אני, מישהו מהגדוד ועוד 2-3 אנשים.
אנחנו מתיישבים במושב ליד הדלת האחורית, הוא ליד החלון אני במעבר, נשקים בין הרגליים.
הקו ממשיך להיות ריק.
אחרי כמה תחנות עולה ערבי ומתיישב משמאל לנו,
את כל האוטובוס יש לו, אבל הוא... לידנו.
סבבה.
יש לו שקית חשודה ששם בין הרגלים.
סבבה.
פתאום הוא מתחיל להתפלל,
אללה הוא אכבר, אללה פה, אללה שם, יהי שם אללה מ...
פחדנו.
מאד פחדנו.
אנחנו מחליטים בינינו שהוא מסוכן לנו.
המחסנית כבר היתה בנשק, דרכתי ושמתי את הנשק על הרגלים לכיוון ה"עוין".
נשבעתי לעצמי שאם הוא מקרב לשקית, אני יורה.
למזלי הגדול, הוא לא.
למזלי.
אני מעביר את השרביט לכותבות האהובות עלי:
דודה מלכה (ליאת) - מקפיאה את הבמיה, שלא יחסר בעונה
אריאלה רביב - לשאוף לנשוף
חבצלת - היד שמנענעת את העריסה
דוליק - המכשפיה
הזויה - בנויה לתלפיות
סעו בבטחה.
| |
החזייה של נינט טייב
נגיד שאני נשוי,
ונגיד שלאשתי חזה מרשים,
אז ברור שחזה כזה מרשים מצריך חזייה שתאסוף אותו בצורה יפה ותציג אותו באווה לעולם.
ועד כמה שזה נראה פשוט וקל,
זה לא.
המון חזיות גדולות בנויות למעוך, לכלוא, להפריד ובטח שלא להציג את השלל.
ופתאום, לפני שנתיים,שלוש, אני קולט יש את נינה, נינט, גברת טייב.
מתהדרת לה בחזה גדול, יפה אשר אסוף, מכונס ומוצג בחזיות יפות עם מחשופים יפהפיים,
שנראה שעושות את העבודה בצורה נפלאה.
ניסיתי לשאול, ניסיתי לברר,
ותאמינו לי שעשיתי את זה בצורה הכי מנומסת ומתנצלת שיש.
כלום, מתייחסים אלי כאילו אני בן 16 רעב לציץ.
לא ביקשתי מידה וגם לא ביקשתי להריח.
סה"כ את החברה ואולי גם את הדגם - זה הכל.
מה שמוזר בכל הסיפור הזה שעדיין לא פנו אליה מהחברה עצמה כדי לשווק אותם.
האמת, כנראה שכן, אבל כמו שאח שלה שומר עליה,
ראה ערך סצינות גופייה שמתעקשים להלביש אותה עם שתי חזיות מתחת לגופיה כשי שלא יראו משהו בטעות.
אז כמו שהתעלמו ממני, בטח גם מתעלמים מהם.
נינט יקרה, מלבישה עדינה, גלי לנו נא ??
| |
איזה גודל מסך רחב - 1.223837317
אני עוד לא בתור,
מכל מיני סיבות,
שכנראה שהראשונה שבהן המחסור בכסף,
וממשיך בעניין סדר העדיפויות, הטכנולוגיה השנויה במחלוקת, הטכנולוגיה שאוטוטו מחליפה אותה...
ועוד ועוד.
ובכל זאת, הטרידה אותי מאד השאלה, איזה גודל טלויזיה רחבה יהיה לפחות כמו הטלויזיה ה"רגילה" שלי.
ואם אתם פה, אז אולי, גם אתכם הטרידה השאלה הזאת.
ובכן, מבלי למשוך עוד ועוד, להלן הטבלה.
הרעיון מאחוריה פשוט, טלויזיה "רגילה" היא ביחס תמונה 3/4 ורחבה ביחס 9/16.
כדי שנראה את אותה התמונה הרגילה בטלויזיה רחבה, גובה התמונה חייב להיות זהה בשתיהן.
כאשר הגובה יהיה זהה גם הרוחב יהיה זהה (עם פסים שחורים מימין ומשמאל).
רגילה 21 24 29 32 33 34 35 40 42
רחבה 26 29 35 39 40 42 43 49 51
וכדי לא לסבך בנוסחה - אפשר להכפיל את גודל הטלויזיה שלכם ב 1.223837317 או פשוט להגדיל ב 22%.
אז שיהיה לכם בכיף ותתחדשו.
| |
הזמן האבוד או מי יותר שמח
מידי פעם,
בעיקר כשאני חושב על הקשיים הכלכליים,
ומנסה למצוא פתרונות.
אני נזכר בתמונה אחת מהנסיעה בקולומביה.
בית עץ באמצע כפר שבאמצע שום מקום מסויים.
כמה תרנגולות מסתובבות, זוג עיזים ופרה.
ובמרפסת הבית יושב גבר שנראה בן 50+ עם חיוך מאוזן לאוזן.
ומאז בכל פעם אני חושב לי,
מי שמח יותר,
מי "מנצל" יותר את החיים ?
אני שיש לי כסף, אינטרנט, מידע, טלויזיה, טלפונים, עבודה מ8-19 (כולל נסיעות) שעה וחצי ביום עם הילד, שעתיים של שפיכות עם האשה ו6-7 שעות שינה.
או זה שאין לא כסף וידע, אבל הרבה יותר זמן בטבע, עם המשפחה עם החיים.
כי החיים קורים כל הזמן ואנחנו שקועים בעבודה ומבזבזים את חיינו בפרופורציות לא הגיוניות.
פוסט זה בא אחרי סט תמונות כיפיות של חתולה
שהזכירה ש...כמה שעות בשמש הנעימה, מול ים וסוסים עם המשפחה ובקבוק בירה קרה. כמה מעט צריך בכדי להרגיש נהדר וכמה מעט אנחנו עושים את זה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
