לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אמא של מתבגרים


חיים על רכבת הרים בתור אמא ל-2 מתבגרים וספרנית שעובדת בעיקר עם מחשבים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מפגשים מהסוג היהודי


העולם היהודי מאד קטן, כולנו יודעים את זה, אבל כל פעם שאני נתקלת במקרה המוכיח עד כמה הוא קטן אני מתפעלת מחדש.

בשמחת תורה השנה אירע לי מקרה מרגש כזה המוכיח שהמציאות עולה על כל דמיון.

 

הסיפור מתחיל לפני הרבה שנים, בזמן השואה. אבי ז"ל נתפס על ידי הגסטאפו ונשלח למחנה ריכוז. למזלו זה קרה בתקופה שקרונות הרכבת עוד היו פתוחים ואבי עם עוד בחור שהכיר קפצו ביחד מהרכבת ונמלטו. דרכם נפרדו ולא היה ביניהם שום קשר אחרי המלחמה. אבי אפילו לא ידע אם הבחור שרד את המלחמה או לא.

 

לפני 24 שנה בערך, בזמן ביקור של הוריי בישראל, הם הלכו לאכול במסעדה בירושלים ובאותה מסעדה ישבו זוג הורים עם 2 בנים ואכלו. אבי הסתכל על הגבר והוא הסתכל על אבי ופתאום הם זיהו אחד את השני. מסתבר שזה היה הבחור שקפץ עם אבי מהרכבת. הוא נסע לאוסטרליה, הקים שם משפחה ובא לישראל עם משפחתו לביקור. לא הייתי איתם כך שלא הייתי עדה להתרגשות ולא ראיתי את האנשים. אני רק יודעת שלא שמרו על קשר וכל אחד חזר לארצו.

 

הלכתי לבית הכנסת אתמול, ערב שמחת תורה, ובזמן ההקפות עמדתי בצד ודיברתי עם כל מני אנשים. יש הרבה זמן פנוי בזמן הריקודים ואנשים מנצלים את ההזדמנות כדי לעשות הכרות אחד עם השני. כדרכם של אנשים שנפגשים באקראי מתחילים לשאול שאלות בסיסיות כמו איך קוראים לך, מעיין באת, כמה זמן אתה בארץ, וכו'. כך יצא לי לדבר עם זוג שגם מתפללים בבית הכנסת איפה שאני מתפללת, יותר צעירים ממני בעשור בערך, שעלו מאוסטרליה. תוך כדי שיחה התברר שמדובר בבן של אותו אדם שקפץ עם אבי מהרכבת. גם הוא וגם אחיו עלו לישראל. אביו נפטר ואמו עוד חיה באוסטרליה.

 

מי היה מאמין ששני ילדים של אותם גברים שקפצו ביחד מהרכבת באירופה לפני 60 שנה וגדלו ביבשות שונות בגולה, יגיעו בסופו של דבר להתפלל באותו בית כנסת בירושלים.

נכון מדהים כמה שהעולם היהודי קטן?

 

חורף טוב ובריא, כמו שאומרים אצלנו. 

 

נכתב על ידי , 1/10/2010 00:04   בקטגוריות אישי, אני, מפגשים, משפחה, שואה, שמחת תורה, העולם היהודי  
52 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ביילע ב-3/10/2010 23:18
 



שמחת תורה


רציתי לכתוב פוסט על שמחת תורה בשבוע שעבר, אבל לא הספקתי.

חשבתי "עבר זמנו בטל קרבנו" והמשכתי הלאה. אולם כאשר קראתי את הפוסטים של

שושנה העמקים ונינה על הנושא הרגשתי צורך להוסיף את החוויות שלי הקשורות לחג זה.

 

הדעות שלי די דומות לדעות של נינה אודות שמחת תורה. לגבי פמיניזם דתי באופן פילוסופי ועקרוני אני לא רוצה לכתוב פה, מכיוון שהנושא מאד טעון בעיניי ודורש התייחסות הרבה יותר רצינית מפוסט קצר בבלוג שלי. אולי פעם אחרת.

 

עד לבת-מצווה נהניתי משמחת תורה מפני שיכולתי לשבת עם אבי בעזרת גברים.

 

בתור בחורה שמחת תורה הייתה הזדמנות לעבור עם חברות מבית כנסת לבית כנסת, להסתכל על הבנים ולרכל עליהם. מי הכי חתיך, מי יודע לרקוד ולשיר הכי יפה. לא מעט שידוכים יצאו מהמעמד הזה...

לא עלה בדעתנו אפילו המחשבה להשתתף בריקודים או בקריאת התורה.

 

בתור אמא נהניתי לראות את ילדיי רוקדים על הכתפיים של זיס. חייתי את החג דרך ההתרגשות שלהם. התפקיד שלי הסתכם בלהחזיק את הדגל שבלעדיו אי אפשר להיכנס לבית הכנסת בשמחת תורה.

 

כאשר הילדים גדלו התחלתי להרגיש יותר ויותר שהחג הזה לא קשור אליי. בתור אישה היה באמת מבאס לשבת בעזרת הנשים שעות בלי מעש. השתעממתי, התעצבנתי ובסוף הפסקתי ללכת בכלל לבית הכנסת בליל שמחת תורה. מאידך גיסא לא הרגשתי צורך לרקוד עם ספר תורה או להשתתף בתפילת נשים.

 

בבית הכנסת בו התפללתי עד שעברתי דירה, כמה נשים הגו רעיון יפה שסיפק תוכן לזמן הריק בו הגברים רקדו או קראו בתורה. ארגנו לימוד תורה באולם בית הכנסת לנשים סביב נושא מוגדר שהשתנה כל שנה. לפעמים מספר נשים העבירו שיעורים קצרים לכולן. לפעמים התחלקנו לקבוצות לימוד קטנות על אספקטים שונים של הנושא

משותף ובסוף כל קבוצה הציגה את  הנושא הנלמד לכולן. זה היווה פתרון לא רע, אבל בלי התרוממות רוח.

 

השנה הייתה לי חוויה מתקנת, שונה לגמרי. הלכתי להתפלל בבית כנסת אורתודוקסי שוויוני. זה התבטא

בריקודים עם ספרי תורה גם אצל הגברים וגם אצל הנשים. לא השתתפתי בהם, אבל היה יפה לראות את ההתלהבות של הנשים שכן רקדו.

 

אחרי ההקפות התפצלו הגברים והנשים. הנשים פרשו לאולם אחר לקריאת נשים של התורה.

אני הלכתי איתן. בהתחלה היה לי מוזר, אבל אט אט ההתרגשות אחזה בי. זאת הייתה חוויה רוחנית שלא ציפיתי לה. בלי לשים לב הופיעו דמעות בעיניי כאשר נישקתי את ספרי התורה שעברו לידי. 40 שנה, מאז היותי בת 12,

לא נישקתי ספר תורה בבית הכנסת. היו דמעות גם בעיני נשים אחרות.

 

סוף סוף ראיתי ושמעתי מה קורה בזמן קריאת התורה, מה עושים כאשר מקבלים עלייה,

איזה ברכות אומרים, מי עומד לצד מי בזמן הקריאה, כל הדברים שמאחורי המחיצה לא ראיתי ובקושי שמעתי.

 

לא הכול הלך חלק, יש לנו הנשים פער של מאות שנות בערות להשלים. הקוראות התרגשו מאד.

היה ניכר שהקריאה לא באה להן בקלות. שום דבר לא מובן מאליו אצל הנשים, כולל הבחירה של

כלת תורה וכלת בראשית.

כל אישה שרצתה קיבלת עלייה. לא רציתי, כנראה שאני עוד לא מוכנה נפשית, אולי בשנה הבאה בע"ה.

 

הגעתי הביתה עם הרגשה של התרוממות רוח, השנה חגגתי את שמחת תורה בשמחה.

נכתב על ידי , 8/10/2007 16:06   בקטגוריות הלכה יהודית, חגים, יהדות, שמחת תורה  
61 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ביילע ב-10/10/2007 14:09
 



Avatarכינוי: 

בת: 70




136,634
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , דת , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לביילע אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ביילע ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)