אז מה אני לובשת?
נעליים שטוחות, של MARES- עלו
450 ש"ח בסוף עונת הצלילות בסיאם.
מכנס נואופרן שחור, עם עיטורים
כחולים שנמצא ברשותי כמה שנים טובות (אגב, אני מסרבת להאמין לטענה שהשנים הטובות
כבר מאחוריך אם את מתקרבת לאמצע שנות ה-28 שלך 
)- הוא חסר תווית שבטח נעלמה באוקיינוס, ולכן אני לא יודעת איפה רכשתי
אותו.
אוקטיפוס צהוב שחור של חברת SCUBA- אחד האוקטיפוסים האהובים עלי, הועברו אלי
בירושה מאמא שלי שצובעת את השיער לאדום זוהר, וזה לא הסתדר לה עם הצהוב של
האוקטיפוס (זה נשמע כאילו נפטרתי ממנה בטרם עת. חס ושלום)
חולצת נאופרן 3 מ"מ שהייתי
מתחתנת איתה אם הייתי מוצאת הינומה מנאופרן 0.5 מ"מ כדי שהפנים המושלמות שלי
לא ילכו יכוסו בחופה - החולצה
נמצאה באחת המגירות של אמא שלי בעת שיפוצים, עוד אחת מהפנינים הניינטיזיות שלה.
היא הועברה אל חדר הארונות שלי והונחה במקום הכי בולט לעין שיכלתי לחשוב עליו –
במדף הנמוך (כי למרות שאני כוסית בתמונות, אני מטר וקצת), כדי חלילה לא לשכוח שהיא
ברשותי. מאז עברו כמה חודשים וכמה מישושים סוטים על ידי בחורים מסוקסים שאוהבים
ציצים קטנים ומוצקים (אני מכחישה כל קשר אליהם בדיעבד, אבל אני לא איבדתי תקווה).
ופתאום, נתקלתי במסיכת הצלילה המהממת הזו (אחותן התאומה והצבעונית של משקפי הגוצ'י
שלי מהפוסט הקודם) והתחלתי לזמזם לעצמי מחרוזת של שירי הללויה והודיה. בשלב זה,
זירזתי את עצמי כדי לשלם, כי בואו נגיד שפסיכוטוריה ששרה בציבור יותר מסוכנת לחברה
מאשר פסיכוטוריה שלוקחת מסוק אפאצ'י לטיסת מבחן מעל שנקין, ביום קיץ מהביל שבו כל
עם ישראל חי ועומד בתור כדי לעבור במעבר חציה אלנבי-אי ועוד מקטלג את הזוועה
כ"חווית קניות אורבנית".
סימנים כחולים על הברך- קיבלתי
במתנה מאיזה אלמוג שורר. 
האלמוג המנוול והמכוער הזה מסכם יפה את השבוע שעבר עלי ובמהלכו
הרגשתי כמו קורבן של האוקיינוס- מאובנת, מדופרסת ומלאה בקקי של דגים. זה התחיל בזה
שאני ועידנוש,החתיך וההורס, חברי הטוב, רבנו. בלהט הרגע אני לא ידעתי על מה אנחנו
מתווכחים בכלל אבל כיאה לרוסיה שחונכה בבית טוב יריתי עליו RPG. אני גם די בטוחה שהוא כלל לא היה מודע לכך
שעבר בינינו דג מלוח, כי... well... איך לנסח את זה... אממ... המממפ... אפצ'י! הא! כי הוא גבר.
ולגברים אין שום יכולת הבנה, בטח ובטח כשמדובר בבגדים, בניגוד אלי, שאני
סטייליסטית מלידה, כי אני בחורה. זה מצחיק שאצלי ההתרחשויות הפכו לפרק המלודרמה היומי (נו מה, הזיזו
את "נשות הטייסים" לשעה בה אני ישנה את שנת היופי שלי, צריך להשלים את
החסר איכשהו (
ואילו מר עידן היקר פשוט העביר אותן לסדר היום כאילו שהייתי נעל בובה
מבד כחול – כלומר סתמית. ומכל מי שרכש השנה נעל מזעזעת שכזו - סליחה, נתראה בבית הכנסת ביום כיפור.
בכל מקרה, מאז כבר הספקנו להתפייס ומה שנשאר בתוקף הוא זה שאני
מתגעגעת אליו וכבר סופרת לאחור עד הרגע שבו שנצפה שוב ב-דוסון קריק ביחד ונטחן שבוע
סוף עד כאב לסת, מה שיקרה בעוד מספר ימים. הלוואי והוא היה מספיק גבר כדי שנשתמש בשורש
ט.ח.נ בשביל דברים אחרים.
ולקוראותי הקטינות (כלומר הקטינות בנות ה 12
{כלומר היחידות שעדיין בתולות כאן}) – הכוונה היא ל"לטחון" מתי כבר יבוא גבר ויקח אותי?!.
רק רציתי לומר שתל אביב חמה,
ועכשיו פאקינג פברואר, איך זה שפה שמש, בעוד מוסקבה מכוסה בשלג כאילו הייתה זכוכית
בשירותים של החתול והכלב.
את הפוסט הזה אני כותבת מאוחר
מדי בלילה, מתוך פיג'מה של דבורה שגם בה אני נראית פי ארבע יותר כוסית מכם למרות שצילמתי את עצמי במצלמת פלאפון.
אוף נו. $*^$#@. למה הגשם הזה
עכשיו? תכננתי להתחפש למישהי שמתלבשת ממש גרוע ביום יום, כזו שקונה בגדים רק
בזארה, אבל הגשם הרס לי את התוכניות
עכשיו אני אעשה מה שעשינו במוסקבה – אלך להתאמן על הפסנתר כשהברד
דופק על החלון הסגור.
ד"ש לאחותי השווה, שהיא אמנם יפה כמוני, אבל כשכולם עמדו בתור
לקבל יכולת כתיבה, היא החליפה איזה זוג תחתונים בויקטוריה סיקרט
זהו יקירתי, רציתי לומר שאני מאוד אוהב לקרוא אותך, למרות שאת מניאקית ואף פעם לא רצית שאני אצלם אותך, אבל לא נורא, יום אחד שתהיי מפורסמת, ותבקשי ממני צילומים לטור שלך בזמנים מודרניים, אני .... אסכים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
