אני מרגישה כאילו אני עומדת לפני מבחן.
יצאתי עם ידיד שלי לאכול קצת בעיר, אחרי יום מעייף של עבודה וכל מני דברים חסרי מנוח.
האקס שלי התחיל לצאת עם מישהי, ומסתבר שזה נעשה רציני.
עכשיו מצד אחד אני מאחלת לו בהצלחה, כי גם ככה אני עוברת הלאה.
אבל מצד שני, יש סוג של בלוק כזה...של למה היא? מה הוא מצא בה שגרם לו לרצות אותה כל כך?
ואז, כשיצאנו מהמסעדה, נתקלנו בהם. בשניהם.
אני מכירה אותה. ישר זיהיתי אותה. היא יפה. לא תפיל אותך מהרגליים, אבל מיוחדת.
ואיך שהוא הביט בה...זה כל כך הזכיר לי אותנו של פעם.
אבל זה לא מה שהפריע לי.
מה שעשה לי "שוק" ועשה לי מן הרגשת בחילה...זה שהיא כל מה שאני איבדתי בעצמי.
תמימה, נאיבית, טיפשונת כזאת..כל התסמונות של אחת שמעולם לא נשבר לה הלב.
וזה עשה לי הרגשה עצובה. של מה שנהייתי.
אם הייתם פוגשים אותי לפני כל מה שקרה, כל מה שהוביל אותי למה שאני היום - לטוב ולרע,
הייתם פוגשים נערה חמודה, קצת ביישנית אבל שיכולה בכל זאת לזרום לשיחה ולשחרר איזה בדיחה מפתיעה.
הייתם פוגשים נערה שנמצאת בכל האגודות - נגד סיגריות, נגד אלכוהול ונגד סמים.
הייתם פוגשים נערה שאוהבת ליצור, לצייר, לכתוב...שיודעת בתמימות ליהנות מהחיים.
ומה אני היום?
אני לא תורמת בשום מקום. לא מעניין אותי יותר.
אני לא חמודה. קצת צינית. אולי לפעמים מחייכת חיוך מפתיע אבל אז חוזרת לעצמי.
היום אתן תיפגשו נערה שמעשנת, ששותה...שלא מציירת ולא יוצרת ולא באמת נהנית מהחיים.
היום אתם תמצאו נערה פגועה. שבסך הכל מנסה למצוא את עצמה.
והתמונה הזאת, של לעמוד מול מישהי שהיא כל מה שאיבדתי בתוכי עשה לי מין בלאק-אאוט,
סטירה לפנים, תמונה עגומה של המצב שלי.
באותו יום הפסקתי לשתות. הפסקתי לצאת לכל המסיבות שכל הזמן הזמינו אותי והפסקתי לגעת בכל דבר מרעיל.
הבנתי שהשתמשתי בכל אלה כדי לברוח מהמציאות, וברגע שהפסקתי גיליתי שיש לי הרבה עם מה להתמודד.
אני צריכה להתמודד עם עצמי. והשאלה האמיתית היא - איך לעזאזל עושים את זה?
התנזרתי מהכל עד שכל מה שנשאר לי זה עצמי.
אבל גם אז גיליתי שעצמי זה לא באמת אני.
שאין לי מושג מי אני...ששכחתי מי אני. איבדתי את עצמי.
וזו המציאות הכי עגומה שאפשר לגלות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Anna-Mania
