פעם עד לא מזמן מהרתי להגיד על כל דבר זה מתאים לי .מהרתי על כל דבר ישר לענות ולהיות "yes men"  ...

בלי לזכור שגם אני בעצם חשובה.. בלי לזכור  שלפעמים זה יכול לגזול לי מהזמן והמרצנות עבורי ,עבור נפשי עבור כחות שלי.

לפעמים וותרתי דברים בשביל  עצמי יותר מידי לאחר. כלומר הייתי עסוקה אז ישר עניתי לטלפון במקום להגיד לא מתאים לי עכשיו.

או אם היו אומרים לי בואי למקום כלשהו ישר הייתי אומרת הולך, בלי להגיד זה לא ממש נראה לי ..

אז שאני מתחילה לעשות את זה נעלבים? למה כי פעם אחת אמרתי לא מתאים לי ונשמעתי גמגמגמת..

סה"כ זה  לא בא לי בטוב שמודעים לי ככה ברגע האחרון. זה לא שתמיד עשית לה ככה, כולה אמרתי לה פעם אחת זה לא מתאים לי נסיעה כה ארוכה אחרי שאני נמצאת עם החבר, ואם אני רוצה לנוח? ועם קבעתי משהו?

לא אומרים ישר את ו X נוסעים לבקקרר תבואי! .. היא לא שאלה את רוצה? את יכולה? בא לך?

היא שאלה רק מתי אני חוזרת מהחבר ואז ייאלה שתחזרי תסעי ת'נסיעה הזאת... זה לא שאלה

אם מתאים לי ואם בא לי בכלל ..

אני כבר לפעמים לא יכולה להבין מה זה בני אדם? עד כמה אנחנו פועלים מאטינרס? ועד כמה אנחנו פועלים מאהבה

ללא תנאי.

אהבה ללא תנאי שגם יש את הריב הכי גדול לדעתי.. עוצרים..נושמים..מקשיבים..מבינים וממשיכים הלאה בחברות..

לא נותרים טינה ,נותנים חיבוק, אוזן קשבת וחיפוש פתרונות ולהאמין זה בזה... להאמין באהבת החברות...

 h